נתחיל מהסוף: טראפיק, כידוע, הוא הסרט שהביא לבמאי סטיבן סודרברג את האוסקר הנכסף. ואולם, כדרכם בקודש של אוסקרים, הדיוק בבחירה אינו מלאכת מחשבת קולנועית, כי אם, ולעיתים בעיקר, תוצאה של מערכת יחצ"נות מפוארת. זה שלא שטראפיק לא סרט טוב. הוא כן כזה, ושווה בהחלט צפייה, אבל הוא בהחלט איננו יצירת מופת המזכה את בעליה באוסקר.עלילת הסרט מותווית כפאזל רב משתתפים. סיפורים שונים מוצאים את עצמם אט אט משתלבים זה בזה במארג עלילתי מורכב, לפעמים באופן מכוון. כך אנו נתקלים בשופט שמונה לראש האגף האמריקני למלחמה בסמים (מייקל דאגלאס), ואשר איננו מסוגל להתמודד אפילו עם העובדה שבתו בת ה- 16 (אריקה קריסטנסן) הנה מכורה קשה לסמים. כן אנו נתקלים בשני זוגות שוטרים, מקסיקני ואמריקני, הפועלים כנגד ברוני הסמים משני צדי הגבול בין ארה"ב למקסיקו. המארג השלישי בעלילה הנו זה של ברון סמים אמריקני, אשר נעצר בעקבות לכידת מודיע שהלשין עליו, אשתו היפה (קתרין זטה ג'ונס) והמפונקת, מגלה כי בדמה מפעפע אינסטינקט הישרדות חבוי, ומשתלטת על עסקיו בזמן שהוא שוהה במחבוש, תוך ניהול משחק שחמט עם מפיצי הסמים האמריקניים והמקסיקניים באחת.
פרסומת
יש מספר דברים טובים בטראפיק. האחד הנו סגנון הבימוי הקדחתני של הבמאי, אשר משתמש בצבעים חומים וצהובים בצלמו את מקסיקו, ואילו בצבעים קרים וכחולים בצלמו את עולמו של השופט האמריקני המתמנה ל"צאר המלחמה בסמים". בין לבין הוא מעדן את סגנון הצבעים והצילום בשטחי הביניים של המארג העלילתי. הצילום הנו תזזיתי, ונדמה שנועד רק לעכור את שלוות הצופה. עוד דבר ראוי לציון הנו משחק טוב של רוב דמויות המפתח בטראפיק, אשר משדרות אמינות וריאליסטיות גבוהה מאד. במיוחד ראיתי לציין את משחקם של מייקל דאגלאס, קתרין זטה ג'ונס ואריקה קריסטנסן. משחקה של זטה ג'ונס מעולה, והצופה עוקב כיצד מאשת חברה מפונקת ותלותית, היא משנה עורה והופכת אט אט לאשת עסקים קרה וממולחת. דווקא משחקו של בניסיו דל טורו, זוכה אוסקר המשנה, מאכזב ושגרתי.אז מה לא טוב בטראפיק? נראה לי שזו העובדה שהצופה נשאר קר ומרוחק מהסרט. סגנון הבימוי האיכותי אך הקדחתני גורם לצופה להתנכר לדמויות, ותחושת הבלבול שהבמאי מעצים על הצופה אינה מזככת עצמה כאשר הסיפורים הולכים ומשתלבים זה בזה, אלא יוצרת לעיתים תיסכול מה בשל נסיבות שנשארות בלתי מובנות. וזה חבל.
לסיכום: אינטליגנטי, מסובך מדי לעיתים, קר, משחק טוב.7 בסולם יגאל.