מד מן: עונה 7, פרק 10

Mad Men Series Review

ישראל גת על "מד מן: עונה 7, פרק 10":
"פרק קודר בסיומו לדון אין אפילו דירה ריקה לחזור אליה"

שתף/י

משחק ג'ון האם אליזבת' מוס ג'אנוארי ג'ונס כריסטינה הנדריקס וינסנט קרת'יסר

דרמה

ביקורת סדרה למד מן: עונה 7, פרק 10 מאת ישראל גת | מבקר טלוויזיה

ציון המבקר

"התחזית – מעונן"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.5/10

מדד פופולריות

3.1/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

התחזית קודרת, אין ספק. הדמות היחידה שיצאה עם משהו חיובי מהפרק השבועי של "מד מן" הייתה ג'ואן, שהתחילה מערכת יחסים עם גבר שצלח אפילו את המכשול בדמות הבשורה שיש לה ילד. ג'ואן מקבלת זר פרחים והבטחה לעתיד שנראה מתוק. אבל זהו, כל יתר הדמוית שלנו השבוע שקעו בקדרות.דון, שבמקום הזה כתבתי בשבוע שעבר שהוא הולך ומתקלף מנכסים ומנשים, ממשיך את המגמה - במקום לרהט מחדש את הדירה המרוקנת שמייגן השאירה לו, הוא מחליט למכור את הדירה הענקית שלו (בדרך חזרה לבית החווה?). המתווכת שמנסה למכור עבורו את הדירה סונטת בו לכל אורך הפרק על המראה של הדירה, על הריקנות שלה, על ריח הכישלון שעולה ממנה. דון מנסה להסביר שהרבה דברים גדולים ויפים קרו בדירה הזו. "לא רואים את זה" היא עונה לו. במקביל דון עובד על משימה במשרד, הוא כותב עבור רוג'ר את "נאום גטיסברג" שלו, נאום שאמור להציב את המטרות של המשרד לשנה הבאה. כמובן שהנושא הזה הוא נושא שאנחנו נתקלים בו לאורך כל הסדרה, חלומות, שאיפות והניסיון למצוא דרך להגשים אותם. דון לוקח את העניין צעד אחד קדימה - מהמטרות העסקיות של המשרד אל המטרות האישיות שלו ושל יתר האנשים שאיתם הוא בקשר.

מעניין שדווקא המוחות היצירתיים ביותר בעולם הפרסום לא מצליחים לחשוב על שאיפה מעבר לעוד תקציב גדול. מילא טד, שכבר ראה ועבר כמה דברים בחיים, אבל כשדון מגיע לפגי זה כבר נראה לו עצוב. השאיפות של פגי הן להיות מנהלת הקריאייטיב הראשונה בסוכנות, להביא לחברה תקציב ענק ולהמציא סלוגן שיכנס להיסטוריה. פגי רוצה תהילה. דון חושב שכל החלומות של פגי הם ברי הגשמה ותוהה האם אין לה חלומות גדולים יותר, בעיקר בתחום האישי. פגי מרגישה כאילו דון דרך לה על החלומות, בצדק מסוים. גם העתיד של ג'וני מאטיס קודר למדי, הוא כרגע פוטר מהעבודה שלו בגלל חוסר יצירתיות והעלבת לקוח. בגזרת סאלי, לאחר העונה שעברה, שבמהלכה ראינו את דון וסאלי מתקרבים, השבוע שוב ראינו פער דורות ועוינות, כמו שכל טינאייג'ר והוריו חווים. סאלי לועגת לאמה על גילה, ומטיחה באביה שהיא רוצה להיות ההיפך הגמור ממנו ומבטי. דון כמובן מגלה לה את האמת המרה, שכולנו מגלים בשלב זה או אחר של החיים, אנחנו דומים להורינו הרבה יותר ממה שנהיה מוכנים להודות.

אבל כמובן שהעננים הקודרים ביותר מצטברים מעל ראשו של גלן, הוא מתנדב לשירות בוייטנאם לאחר שהוא נכשל בשנתו הראשונה בקולג'. זו אולי אחת הפעמים הבודדות בכל הסדרה שהמציאות ש"בחוץ" משפיעה באופן כל כך בולט על דמות די עיקרית. עד עכשיו מאורעות שנות השישים קצת חלפו להם "ליד" העלילה שלנו, רק כרקע, פתאום אנחנו יודעים שאנחנו צופים בבחור צעיר שסיכוי גבוה שהוא הולך אל מותו. ולקראת סיום בואו נדבר על פיטר פן. לכאורה זה רק עוד לקוח ורק עוד מוצר שהמשרד מטפל בו ומהווה עוד נקודת חיכוך יצירתית ומקצועית בין פג לפיט, אבל פיטר פן הוא כידוע סמל. בטי ודון הם פיטר פן, בגלל זה הם מפלרטטים בלי בושה עם גלן ועם החברה של סאלי, בהתאמה. ריצ'רד, החבר החדש של ג'ואן, הוא פיטר פן, בגלל זה הוא מתחיל רומן עם אשה שצעירה ממנו בכ-20 שנה. רוג'ר הוא כמובן פיטר פן, אין בכלל צורך להרחיב על זה.עוד נקודה מעניינת לסיום - זו הפעם הראשונה שיוצרי הסדרה טורחים ומדגישים בפנינו בצורה ברורה וויזואלית באיזו נקודת זמן אנחנו נמצאים. דון מעיין במספר מגזינים שמציינים את שנת 1970 בצורה בולטת ביותר. זה גם סימון לנקודת זמן וגם לתום עידן: הסיקסטיז חלפו, עידן התקווה נגמר, הגענו לעידן הציני והמפוכח יותר של הסבנטיז.

ישראל גת | מבקר טלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י