"מפלצות: הסיפור של לייל ואריק מננדז" היא מיני-סדרה שעלתה לאחרונה בנטפליקס, העונה השנייה באנתולוגיית הפשע האמריקאי "מפלצת" מבית היוצר של ראיין מרפי. העונה הראשונה עסקה ברוצח הסדרתי ג'פרי דאהמר, והייתה מטרידה וגרפית במיוחד. מרפי, שיצר את הסדרה עם איאן ברנן, ממשיך כעת עם אחד הסיפורים הסנסציוניים של סוף שנות ה-80: סיפורם של האחים לייל ואריק מננדז שרצחו את הוריהם והפכו לסלבריטיז תקשורתיים. הוא לוקח את הסיפור ה"צהוב" הזה והופך אותו, כדרכו, להרהור על התרבות הפופולרית האמריקאית, שהופכת גם את הרוצחים הנתעבים ביותר לגיבורי התרבות שלה.
לאורך 9 פרקי הסדרה, מרפי מפרק ומרכיב מחדש את הסיפור המוכר על צמד הרוצחים ונכנס עמוק לקרביה של המשפחה. האם יש משהו עמוק ואפל אף יותר מסיפור רצח של הורים על ידי בניהם? מה קרה במשפחה בחדרי חדרים? האם הייתה שם התעללות הורית? מי באמת ה"מפלצת" בסיפור הזה? הסדרה נעה בין סיפורים שונים וגרסאות שונות למציאות, מעין רשומון, שבו ה"אמת" משתנה בהתאם למי שמספר את הסיפור. בכל גרסה יש גרעין או גרעינים של אמת, אבל לעולם לא נוכל להגיע לאמת מוחלטת.
פרסומת
הנושא של הזהות המינית הוא אחד מהנושאים המרכזיים בסדרה. את לייל (ניקולס צ'אבס) ואריק (קופר קוך, שחקן ודוגמן ששיחק בסרט אימה להט"בי בשם "נבלע") מגלמים שני שחקנים לא מוכרים. הבחירה בשני שחקנים לא ידועים, אך מאוד אטרקטיביים, שגופם החטוב נמצא כמעט תמיד במרכז, מובנת כשמדובר ביצירתו של מרפי. אך זוהי בחירה שאינה רק אסתטית. תצוגת המשחק של שני השחקנים מטרידה ומשכנעת מאוד. כך למשך בפרק החמישי, "האיש הפגוע", שמוקדש בחלקו הגדול למונולוג של אריק מול הפרקליטה שלו, שבו הוא מציג בפניה את עצמו כקורבן של אביו. היחסים הקרובים בין שני האחים הם במוקד הסדרה, שבוחנת את הפסיכולוגיה של מוחות שמסוגלים לתכנן ולהוציא לפועל רצח בדם קר של שני הוריהם.
מול סיפורם של האחים, אנו נחשפים גם להורים, חוזה (חוויאר ברדם, "ארץ קשוחה" ) וקיטי (קלואי סביני, "בנים אינם בוכים"). ברדם מצמרר בתפקיד הפטריארך הקשוח, המהגר שהגיע לארצות הברית מקובה חסר כל והצליח להגשים את החלום האמריקאי. אבל באיזה מחיר? אשתו קיטי, שאיתה התחתן בגיל צעיר מאוד למורת רוחם של הוריה, גם היא דמות מורכבת. מה המחיר ששילמה על נישואיה לגבר כה דומיננטי? האם העלימה עין מיחסו לבנים שלהם ואף שיתפה איתו פעולה? הסדרה לא נותנת לכך תשובה ברורה. באחת הסצנות יושבים בני הזוג מול מטפלת זוגית. קיטי מספרת על אביה המתעלל והנוטש ואומרת שנשים מתחתנות עם מישהו שמזכיר להם את אביהן. משהבינה את המשמעות של דבריה, היא מסייגת מיד ואומרת שבעלה אינו כזה. הוא רק גבר חזק. האם יש שרשרת של התעללות בין-דורית שאי אפשר לחמוק ממנה ומשכפלת את עצמה בצורות שונות בכל דור? גם לכך לא נותנת הסדרה תשובה ברורה.
מכיוון שזוהי גם דרמת בית משפט, אנו נחשפים לסיפורה של עורכת הדין היהודייה לזלי אברמסון (ארי גריינור) שנשאבת לתוך הסיפור של האחים, ובמיוחד נקשרת לאריק שאליו היא מפתחת קשר כמעט אימהי. מרפי מציג לנו את הסיפור שלה ושל בעלה המבקשים לאמץ ילד, ובכך מנסה להראות לנו דמות קצת יותר מורכבת מ"פרקליטת השטן" שמתמחה בזיכוי רוצחים באמצעות הגנת ההתעללות. גריינור משכנעת מאוד בתפקיד עורכת הדין הנוירוטית המעשנת בשרשרת ומציג את תהליך ההתפרקות שלה במקביל להתפרקות הקייס שלה במשפט.
אך הדמות שמרפי מזדהה אתה ביותר היא זאת של העיתונאי , דומיניק דאן (נייתן ליין, "כלוב הציפורים"), אשר מסקר את המשפט. מרפי מציג את דאן כמספר סיפורים ססגוני, גבר גיי שלא חי את חייו ככזה. דאן מספק פרשנויות לסיפור בסעודות מפוארות שהוא עורך בביתו לעדת מעריצים קשובים. האם הוא יודע את האמת או שמא גם הוא משליך את הסיפור האישי שלו על הסיפור בכותרות?
"מפלצות" מתייחס לתרבות הפופולרית כמנגנון שמשפיע ומכוון את מעשיהם של האחים. כך אריק כותב תסריט בשם "חברים" (בדיחה חוזרת בסדרה) על בנים שרוצחים את הוריהם ולייל "מלהק" כוכבי אייטיז שונים לגלם את דמותו בסרט עתידי. ההתייחסות הזאת שנראית לעיתים משועשעת, מעין בדיחה פנימית בתוך העולם של הסדרה, היא למעשה ביקורת נוקבת על ההתמכרות לתרבות הפופ הזאת ולאייקונים שהיא מייצרת. האירוניה בכך שמרפי מייצר בעצמו מוצר פופולרי כזה בוודאי לא נעלמה מעיניו ומעיני הצופים.