אהבה, מוות ורובוטים: ביקורת סדרה

Love, Death & Robots Series Review

יבגני גרינברג על "אהבה, מוות ורובוטים: ביקורת סדרה":
"רכבת הרים ללא מעצורים בין עולמות עתידניים"

שתף/י

משחק טופר גרייס מריל אליזבת ווינסטד סקוט וייאט ג'וש ברנר ניל קפלן

אנימציה

ביקורת סדרה לאהבה, מוות ורובוטים: ביקורת סדרה מאת יבגני גרינברג | כתב קולנוע

ציון המבקר

"שאפתני ומרשים"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7/10

מדד פופולריות

3.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"אהבה, מוות ורובוטים" היא אנתולוגיה של סיפורי אנימציה למבוגרים של היוצר טים מילר, הבמאי של "דדפול", בהפקת דיוויד פינצ'ר ("מועדון קרב", "שבעה חטאים") שנוצרה עבור נטפליקס. הסדרה מורכבת מ-18 סרטים קצרים באורך שונה, כל אחד מהם מציג עולם עתידני אחר ומספר סיפור קצר המתרחש באותו עולם. אמנם נטפליקס מקטלגת את המוצר הסופי כסדרה, אבל אין קשר בין הפרקים וסדר הצפייה לא בהכרח מחייב (נטפליקס אף השתמשה באלגוריתמים שונים לסדר הפרקים עבור משתמשים שונים כדי לבחון את הרגלי הצפייה). המכנה המשותף לכל הסיפורים הוא ז'אנר המד"ב וכמובטח בשם, העיסוק ברובוטים, מוות ולעתים רחוקות יותר גם באהבה. האנימציה ומסגרת הזמן משתנות מפרק לפרק. שני פרקים בסגנונות אנימה שונים, האקשן "שואב הנשמות" שמתרחש כולו תוך חצי שעה לכל היותר והאפוס המצוין "ציד מוצלח" שמתפרש על פני כמה עשורים וטכנולוגיות שונות. "העדה" מזכיר מאוד בסגנון את "ספיידרמן: ממד העכביש" המהפכני. "מספר המזל 13", "יד לעזרה" ו"מעבר לקרע אקילה" הם בין הפרקים היותר טובים בסדרה ומציגים אנימציה ברמה גבוהה ומציאותית ביותר עם תשומת לב לפרטים הכי קטנים, עד כדי הטלת ספק בכך שאכן מדובר באנימציה. "עידן הקרח" רוכב על הספק הזה ומתעתע בצופים עוד יותר כאשר הוא משלב שחקנים בשר ודם, בפרק על זוג צעיר שמגלה ציוויליזציה דמוית "סים סיטי" במקפיא שלהם ומתמכר לצפייה בהתפתחות שלה, ממש כמו הצופים המכורים לתכנים של נטפליקס.

אחד ההישגים המרשימים בסדרה הוא היכולת ליצור עולם, להכניס לתוכו את הצופה ולספר סיפור בפרק זמן קצר מאוד. בין אם מדובר באפיזודה קצרה כמו "היתרון של סוני" (מחווה לפינצ'ר המשלבת בין "מועדון קרב" ו"הנוסע השמיני 3") או האפוסים "ציד מוצלח" ו"כחול זימה" - יצירת מופת על יצירות מופת - העלילה שואבת את הצופה לטיול קצר ביקום שבו היא מתרחשת. בהיותה סדרה למבוגרים, "אהבה, מוות ורובוטים" מציגה המון אלימות, גועל, סקס ועירום נשי וגברי, ובהיותה מצוירת, אין ממש גבול למה שאפשר להראות. זה מתבטא לרוב ברציחות גרפיות מטרידות וחלקי גופות שעפים בחופשיות לכל הכיוונים, לרוב ללא מטרה. יש פרקים שעשו ברכיב הזה שימוש יפה, כמו "יד לעזרה", מחווה לסרט "כוח המשיכה" שלוקח אותו צעד אחד קדימה. ב"כחול זימה" ו"ציד מוצלח", שעושה בית ספר ל"אליטה: מלאך קרב" המאכזב, הדמויות מחליפות את חלקי גופן לחלקים רובוטיים.

גם האקשן מרשים מאוד ונהנה ממגוון האפשרויות שהאנימציה מספקת. "שטח מת" הוא סרט מרדף מהנה בלי יותר מדי עומק, "המלחמה הסודית" מתאר קרבות עקובים מדם בין צבא ברית המועצות לשדים שיצאו מהאדמה לאחר שהמפקדים ניסו בפעם המי יודע כמה לנצח את מלחמת העולם בעזרת כוחות מיסטיים, "משני צורה" הוא סרט מלחמה אמריקאי לכל דבר באחת מארצות ערב אבל עם אנשי זאב בתור חיילים. "חליפות", אחד הפרקים הבודדים שמשלב גם אהבה, גם מוות וגם רובוטים, בנוסף למגוון רגשות אחרים, מתאר קרב בין קהילת חוואים בעולם עתידני למזיקים מפלצתיים בסגנון "גברים בחלל". לשבירת המתח, שלושה פרקים משובצים כאתנחתות קומיות לאורך הסדרה. "שלושה רובוטים" המעט משעשע, על רובוטים המשוטטים כמו במוזיאון בעיר נטושה לאחר הכחדת האנושות. "כשהיוגורט השתלט", הפרק הכי קצר בסדרה, המתאר מצב בו יוגורט בעל הכרה משתלט על העולם, עושה מניפולציות בבני אדם ומבצע מהפכות צבאיות כאילו היה לפחות סקיינט. "היסטוריות אלטרנטיביות" מראה אפשרויות קומיות שונות למותו של היטלר בגיל צעיר וההשפעה של כל אחת מהן על השתלשלות ההיסטוריה האנושית. מצד אחד, הקונספט מצוין לצפיית בינג': הפרקים קצרים, מהנים, לכל סיפור יש מסגרת וקל לדלג ביניהם בלי לשים לב לזמן. עם זאת, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו עם הפקה מרשימה והשקעה ניכרת בעומק ובדמויות. לא פעם במהלך הצפייה תפסתי את עצמי חושב שאם הסרט הקצר היה באורך מלא, הייתי הולך לראות אותו בכיף בקולנוע. מצד שני, חוסר האחידות ביניהם מורגש גם ברמת האיכות. סרטים סתמיים כמו "המזבלה" או "ליל דגים" ואפילו "שואב הנשמות", לא עומדים באותה רמה ופוגמים במכלול. למרות החולשות, נטפליקס שוב מצליחה לשבור מוסכמות לגבי הרגלי הצפייה ומספקת גרסה ויזואלית לאוסף סיפורי מדע בדיוני קצרים של סופרים שונים, שתעניק הרבה הנאה לחובבי הז'אנר, ולא רק להם.

יבגני גרינברג | כתב קולנוע

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י