פה גדול: ביקורת עונה 7

Big Mouth Series Review

לירן יושעי על "פה גדול: ביקורת עונה 7":
"עוד מאותו הדבר, אבל עדיין יש מספיק דברים טובים"

שתף/י

משחק ניק קרול ג'ון מולניי ג'סי קלין ג'ייסון מנזוקאס ג'ני סלייט מאיה רודולף

אנימציה

ביקורת סדרה לפה גדול: ביקורת עונה 7 מאת לירן יושעי | כתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"סדרת קאלט"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.1/10

מדד פופולריות

4.2/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

לאחר שבע עונות מלאות בגידופים, עלבונות, הפרשות גוף מצחינות, כריות מדברות, מפלצות הורמונים שעירות וילדים מתבגרים שהם לא פחות מסוטים מדופלמים, "פה גדול" עולה סוף כל סוף לתיכון. זאת אומרת, בסוף העונה השביעית, לפי השיר שפותח אותה. עוד בשיר הדמויות המופרעות של "פה גדול" מכריזות כי הסדרה תמשיך עד ש"תקפוץ את הכריש", ביטוי לרגע שבו אירוע ספציפי במהלך סדרה מצביע על כך שעברה את השיא והגיע זמנה לרדת מהאוויר. אבל במקרה של "פה גדול" גם בעונתה השביעית היא אחד היתדות החזקים והעמידים ביותר של נטפליקס, כשהעונה השמינית של הסדרה תהיה האחרונה של ניק קרול והחבר'ה מאחורי המיקרופונים. קרול הצליח לבטא בגסות רוח יוצאת דופן את כל החוויות הטובות, הרעות ובעיקר המביכות והמגעילות שעברנו בגיל ההתבגרות ועכשיו רוצים רק לשכוח. לעומת העונה הקודמת, שלטעמי הייתה הבוטה ביותר של הסדרה, העונה השביעית לוקחת צעד וחצי אחורנית. זה לא אומר שקרול חוסך מאיתנו נוזלי גוף וסיטואציות מביכות מבית היוצר של אנדרו גלאוברמן – הוא פשוט קיצץ אותן קצת לטובת קווי עלילה חדשים בניסיון לרענן קצת את הסדרה.

קרול ממשיך את הקו הראשי של הסדרה – הידידות הבלתי ניתנת לשבירה של אנדרו, סוטה המין בן ה־13, וניק הנמוך בעל הראש הגדול. הידידות שלהם עומדת למבחן כשניק מחליט ללמוד בתיכון פרטי שבו לומדת נערה שמצאה חן בעיניו. הנושא הזה לא מקבל התייחסות יתרה. קרול מחליט לפצל את הקו הזה לסיפור הפרטי של ניק ולזה של אנדרו, המאוים על ידי תיכוניסט בריון בשם "פומבה". כן. לתוך קו העלילה הזה נשזרים קווי עלילה חדשים, כשהבולט בהם הוא דווקא זה של כיילב, הנער האוטיסט, שעד כה היה דמות משנית בלבד. לכיילב מוקדש פרק שלם שבו הוא מחפש אחרי תיק זהה לזה שהרגע נשברה לו ידית הנשיאה. דרך התחנות שכיילב עובר במסע למציאת התיק הנכסף, מתווך קרול לצופים, באמצעות טונות של הומור, את היום־יום של ילדים ונערים אוטיסטים ובעיקר את מה שעובר עליהם בזמן עומס חושי. זהו אחד הפרקים הטובים ביותר של העונה הנוכחית, והוא מוכיח כי צוות הכותבים של "פה גדול" יודע לעסוק בנושאים אחרים ובעיקר רגישים.

גולת הכותרת של העונה היא הפרק "The International Show", שבו מוריי, מפלץ ההורמונים, מגלה לתדהמתו כי יש נערים ונערות חרמנים בכל רחבי הגלובוס ולא רק בארצות הברית (קריצה לעם האמריקאי). הפרק לוקח את הצופה למסע של סקס, סמים ורוקנרול ברחבי העולם: הודו, דרום קוריאה ועד ברזיל. אבל שום דבר לא יכין אתכם לאנימציה מפוצצת הורמונים בשפה הפרסית. כן, קרול מהדהד כי יש נערים ונערות שדורשים סקס פרוע (עם צינור הבידה) גם באיראן – זהו מניפסט חתרני של היוצר והסטנדאפיסט הפרוע. פרק לא פחות מגאוני ומהמצחיקים יותר של העונה. קשה לראות איך ניק קרול וחבריו יצליחו להפיק עונה שמינית שתיכנס לפנתיאון של "פה גדול". למרות המחמאות ששפכתי כאן ועל אף שנהניתי מהעונה השביעית (כמעט) כמו תמיד, משהו בה מרגיש קצת "תקוע". חוץ מהסיפור של כיילב, קווי עלילה נוספים היו מעט מיותרים – כמו זה של לולה וג'יי וחלקם לא קיבלו טיפול ראוי, כמו זה של ג'סי והרצון שלה להיות מגניבה ופופולרית. גם החיסכון בבוטות חסרת התקדים שאפיינה את הסדרה מצביע על הורדת הרגל מהגז. זה לא אומר שהעונה לא טובה, אלא פשוט נותנת תחושה ש"פה גדול" לא עשתה צעדים יוצאי דופן כדי להתקדם. מדי פעם עולה תחושה שאנחנו מקבלים עוד מאותו הדבר, אבל יש מספיק דברים טובים בעונה הזו שמצליחים לחפות על כך ולבסס את מעמדה כאחת מסדרות הפולחן של המאה ה־21.

לירן יושעי | כתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י