הבשורה בחצות: ביקורת סדרה

The Midnight Gospel Series Review

מישל צ'יקו על "הבשורה בחצות: ביקורת סדרה":
"שילוב מסקרן וסוחף של שני מדיומים שונים - רדיו וטלוויזיה"

שתף/י

משחק דנקן טראסל פיל הנדרי דרו פינסקי

אנימציה

ביקורת סדרה להבשורה בחצות: ביקורת סדרה מאת מישל צ'יקו | כתבת קולנוע

ציון המבקר

"מעוררת מחשבה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.4/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

ז'אנר האנימציה למבוגרים מבית ההפקות של נטפליקס ממשיך להוכיח את עצמו לטובה. אחרי "פה גדול" המדוברת ו"בוג'ק הורסמן" שהגיעה למעמד קאלט של ממש, דאנקן טראסל ופנדלטון וורד (יוצרי הסדרה "Adventure Time") חוזרים יחד למסך עם סדרה חדשה שמכילה את כל המרכיבים להפוך לבינג' האולטימטיבי. עם תופעת הפודקאסטים אשר הולכת ותופסת תאוצה והופכת ליותר ויותר פופולארית, דאנקן טראסל בחר לבסס את היצירה החדשה שלו על קטעים מתוכנית פודקאסט אותה הגיש בעצמו כמה שנים קודם לכן שנקראה ""Duncan Trussell Family Hour. "הבשורה בחצות" עוקבת אחר דמותו של קלאנסי גילרוי - חוקר כוכבים ופודקאסטר יומרני, המשייט בין גלקסיות וכוכבים ומראיין את היצורים השונים החיים בהם לפודקאסט החלל שלו אשר נקרא לא אחרת מ"הבשורה בחצות". הסדרה משלבת שיחות קולחות על נושאים מרתקים ופילוסופיים עליהם דן קלאנסי עם היצורים השונים אותם הוא פוגש במסעותיו, לבין אנימציה פסיכדלית צבעונית ואלימה באופן קיצוני.

חוויית הצפייה שלי בסדרה היא אמביוולנטית במעט. הפרק הראשון שואב אותך היישר אל תוך עולמו הסוריאליסטי של קלאנסי. הקצב המהיר של התפתחות השיחה הנוגעת לשימוש בסמים קלים וקשים כאחד וההיבטים המוסריים הנוגעים לכך, על גבי דימויים ויזואליים הנותנים תחושה של שוטטות רנדומלית במרחב ולאו התפתחות עלילתית, הפערים בין האינטרקציה הוורבאלית שבין קלאנסי למרואיין שלו לבין מה שמוצג לנו על גבי המסך- מעוררים בלבול וחוסר התמצאות, לא רק לאורך 21 הדקות של הפרק הראשון, אלא לאורך כל שלושת הפרקים הראשונים של הסדרה. החל מהפרק הרביעי, תחושת הניתוק שאפיינה את הפרקים עד לאותה הנקודה כפרקים העומדים כל אחד מהם בפני עצמו, מתפוגגת, ונוצרת תחושה של המשכיות. בין אם התרגלתם לקונספט המיוחד והנישתי של הסדרה ובין אם לא, חלוקת הקשב בין הרעיונות המורכבים העולים בשיחה בין הדמויות, לבין ההצגה של המסע אותו הם עוברים במהלכה- הופכת לקלה יותר, הגיונית ויוצרת הרמוניה של תוכן וצורה. אפשר לראות פתאום את הקסם שקורה בשיחה מרתקת על כוחה של המחילה לבין מסע הנקמה המשונה והביזארי הקורה על המסך ושאליו אנו מצטרפים כצופים, שילוב הנותן לכל הסדרה ממד ביקורתי, ציני ומעורר מחשבה.

כך "הבשורה בחצות" נעה בין פודקאסט מעורר מחשבה ופילוסופי, לבין סדרה בהמשכים על אותו עולם ודמויות סוריאליסטיות במציאות אלטרנטיבית, אשר מעלה לדיון את מושג טשטוש גבולות המציאות והופך אותו לאחד המוטיבים המרכזיים בה. דמותו של קלאנסי מציגה את טשטוש הגבולות שבין ה"מציאות" בה חיות הדמויות לבין המציאות שלנו כצופים, כשלאורך הסדרה כולה הדמויות השונות נעות בין לקרוא לו בשמו- קלאנסי, לבין שמו של המדובב והיוצר דאנקן). על אף העובדה שהעולם המתואר בסדרה שונה כל כך מהמציאות המוגדרת על פי הקריטריונים שלנו, הטשטוש בדמותו של קלאנסי והצגת מערכות היחסים שלו עם משפחתו ועם עצמו מעוררים הזדהות ומעבירים אותנו מסע רגשי אנושי, אשר מגיע לשיאו בפרק השמיני והאחרון של הסדרה כשכל שנותר לקוות הוא כמובן לעונה שנייה ולהמשך המסע שמעט מזכיר את המטען הרגשי שאפיין את הסדרה "בוג'ק הורסמן" בעונותיה האחרונות.

מישל צ'יקו | כתבת קולנוע

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י