מרתה ופרנקלין: ביקורת מיני סדרה

Atlantic Crossing Series Review

דניאל עמיר על "מרתה ופרנקלין: ביקורת מיני סדרה":
"סיפור מלכותי שלא מנותק מהעם"

שתף/י

משחק סופיה הלין קייל מקלאכלן הארייט סאנסום האריס

דרמה

ביקורת סדרה למרתה ופרנקלין: ביקורת מיני סדרה מאת דניאל עמיר | כתב מדור "שובר מסך" וכתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"משחק מצוין"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7/10

מדד פופולריות

3.5/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

סיפורים פריבילגיים לא ממש נתפסים כחומר יצירתי משובח - אלא אם כן מדובר בתככים ודרמה של ממש ("הכתר", "ירושה") או בביזאריות של טלנובלה, מי מעוניין לצפות באצילים ואצילות בוכים על מר גורלם? המיני-סדרה הנורווגית החדשה "מרתה ופרנקלין" ("Atlantic Crossing"), שכל פרקיה עלו בחמישי האחרון לשירות ה-VOD של "הוט", מנסה למנוע מצופיה לשאול את השאלה הזו, למרות שבבסיסה מוצבת פיסת היסטוריה שעוסקת בנושא זה בדיוק. עובדה ידועה היא מצבן של מדינות אירופה המרכזיות במהלך מלחמת העולם ה-2, אבל בשכנותיהן מצפון פחות עוסקים. נורבגיה, לדוגמה, סבלה קשות מהשלטון הנאצי: למרות שהכריזה על נייטרליות כבר בראשית המלחמה, באפריל 1940 מצאה את עצמה תחת מתקפה מצד גרמניה. באמצעות ניצול ההימנעות מתגובה של ממשלת נורבגיה, המדינה הפכה לכבושה במהרה וצמרת השלטון ומשפחת המלוכה נאלצו להימלט.

הסדרה עוקבת אחר התמודדותם של המלך האקון ה-7 (סורן פילמרק) ובנו, יורש העצר הנסיך אולב (טוביאס סנטלמן, שנראה כמו בנם האבוד של קירק דאגלס ופדרו פסקל) ואשתו, הנסיכה מרתה (סופיה הלין; "הגשר"). את מרבית זמננו אנו מעבירים בחברתה של מרתה, שמצאה את עצמה נפרדת ברגע אחד מחייה הפריבילגים והמפונקים ונאלצת לברוח על חייה (יחד עם שלושת ילדיה הקטנים) לשכנתה הניטרלית - בראשות דודה - ואז לגלות במהרה שאולי היחסים המשפחתיים אינם כה חמימים כמו שזכרה. אי אז, מגייסת מרתה לעזרתה את הזוג שדווקא כן אירח אותה בחמימות בשנים העליזות טרום המלחמה - נשיא ארה"ב פרנקלין דלנו רוזוולט (קייל מקלאכלן, "טווין פיקס") ואשתו אלינור (הארייט סאנסום האריס). כל האקספוזיציה הארוכה הזו, שמובילה ליחסים בין שני נושאי כותרת הסדרה - הנסיכה והנשיא - מתרחשות לאורך פרק וחצי, וכך אנו נותרים לצפות במשהו די נדיר בתוצרים שמתעדים את מלה"ע ה-2: אנשים תמימים ושמחים. ללא ציניות, ללא הסכנה שאורבת ברקע. אמנם אלכסנדר אייק יודע לבנות את המתח, כשהזוג המלכותי החייכן פתאום מרצין יותר ויותר, אבל לאורך לא מבוטל של הסדרה אנו זוכים לראות התפתחות די ישירה ובנאלית - אין כאן ביקורת סמויה כלפי נפש האדם - שאולי נצפה לראות כשמדובר בסדרה סקנדינבית; אין כאן הפתעות של ממש, לא אקשן חסר תקדים שלפעמים צפוי מסדרות היסטוריות.

אז עם מה אנחנו כן נשארים? עם תצוגות משחק נהדרות משני הכוכבים - חיבור לא צפוי, שמערים על הציפיות שלנו ומשתלם בגדול: הלין, אותה ראינו כחוקרת חסרת רגש ב"הגשר", שומרת על האינטלקט אך נותנת לרגשותיה ומאוויה לחדור אליה, במיוחד כשמדובר בגורל משפחתה (לדוגמה, התעקשותה לברוח לשוודיה למרות התנגדות בעלה); ואילו מקלאכלן, שתמיד יש בו עניין של מסתוריות מתחת לחזית הכל אמריקאית, מתחבר למראהו ולזיכרון הקולקטיבי האמריקאי של רוזוולט, שנתפס כסבא חביב שעמד איתן במהלך המלחמה הקשה ביותר שחוותה המעצמה עד כה. שווה להזכיר את האריס כאשת הנשיא, שהיוותה קונטרה לבעלה הזחוח לעיתים. "מרתה ופרנקלין" לוקחת סיפור לא ידוע מהמלחמה הידועה ביותר, מתבלת קצת בנופים אפורים ודרמה מלכותית. לא מעט מהדקות שלה מוקדשות לאותה האפרוריות וגורמות לה להיראות כעוד סדרה היסטורית - אבל משחק מצוין של כוכביה, דיאלוג כתוב היטב ושמירה על מתח גורמת לה לעמוד קצת גבוה יותר מחברותיה לז'אנר.

דניאל עמיר | כתב מדור "שובר מסך" וכתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י