עותק (לא נאמן) למקור: הרימייקים הגרועים אי פעם

9. סיוט ברחוב אלם

מלבד עבודתו כבמאי, מייקל ביי גם אוהב מאוד לאמלל את הקהל בעבודתו כמפיק של פרנצ׳ייז משנות השמונים. אני שם את עצמי עכשיו בנעליו של כל מי שהיה שותף לרימייק לאחד מסרטי האימה הגדולים של כל הזמנים ומנסה להבין בשיא הכנות - למה לא אמרתם דברים פשוטים כמו: "אתם סתם הורסים את המקור ורק להתקרב לסרט הזה עלול לסיים לי את הקריירה".

אבל זה לא קרה, ואותו משקיע קיבל בדיוק את המגיע לו - כישלון חרוץ בקופות ויצירת סרט שמהר מאוד נעלם מפני השטח. נקודת האור החיובית היא הגילוי של רוני מארה, שהייתה אז שחקנית צעירה שבהמשך תפרוץ בסרטים הרבה יותר טובים.

8. שבעת המופלאים

שחקני ענק כמו דנזל וושינגטון, כריס פארט, איתן הוק ועוד רבים לקחו חלק בסרט שנשכח מעינינו שנייה אחרי שראינו אותו. הרעיון לעשות רימייק ל"שבעת המופלאים" אולי היה יכול להיות טוב בעבר, אבל סרט זה מראה בדיוק כמה שהקולנוע של היום שונה מהקולנוע של אז.

אם בשנות ה-60 הוליווד הסתפקה בסיפור על שבעה אנשים שעושים הכול על מנת להגן על עיירה קטנה, היום הוליווד חייבת ביג שואו. הכול חייב להיות גדול יותר, אפל יותר, מלודרמטי וכמובן עם כריס פראט. הוליווד כבר שכחה מזמן מה הופך מערבון למערבון טוב ומעטים הסרטים הטובים שיוצאים בעשורים האחרונים בז'אנר. "שבעת המופלאים" הוא בטוח לא אחד מהם.

7. שבעה צעדים

בניגוד לשמות אחרים ברשימה, זה סרט שבאמת היה לו את הפוטנציאל להיות סרט טוב. ספייק לי האגדי נמצא על עמדת הבמאי, ג׳וש ברולין הגאון בתפקיד הראשי ואליזבת׳ אולסן המהממת משחקת. התוצאה מראה בדיוק את מה ש"שבעת המופלאים" מראה - הבעיות של הוליווד המודרנית. המקור היה סרט אמיץ, אלים, ביזארי אבל בעיקר מקורי. אך כאשר אנחנו מניחים כי עלינו להפוך סרט מקורי ואמיץ לעוד מותחן הוליוודי שראינו מיליון פעמים, ישנה בעיה.

המקור לקח אדם ילדותי ותמים והפך אותו לחיית טרף. אך עצם ליהוקו של ג׳וש ברולין, הבחור הקשוח ביותר במערב, מראה כי אין בכוונתו של לי להיצמד למקור. במקום, אנו רואים בחור קשוח שנהפך לבחור קשוח יותר, מה שמראה על כך שהוליווד לא הבינה את היסוד שעליו בנוי אחד הסרטים היותר מורכבים שיצאו בדרום קוריאה. גם כאן הכול גדול, הכול מלודרמטי וזה הופך את הסרט למשעמם ומייגע.

6. המומיה

רימייק ל"המומיה", סרט האימה הקלאסי, הינו רעיון מצוין. לקחת סרט אימה ישן ולהוסיף בו אלמנטים קומיים ודמות ראשית מצוינת בסגנון "אינדיאנה ג׳ונס" בגילומו המופלא של ברנדן פרייזר. לצערנו, אנו נדבר על הגרסה עם טום קרוז. הרעיון שעמד מאחורי הגרסה הזו הוא פשוט, ראינו שמארוול ודי-סי מרוויחים כסף מיקום קולנועי, אז למה לא לעשות זאת גם?

המומיה החדשה מנסה לשלב בין שתי הגרסאות שנעשו למומיה. גם להיות סרט מפלצות מפחיד ואפל ובו זמנית וגם להיות סרט הרפתקאות שובר קופות בכיכובו של טום קרוז. התוצאה מגוחכת להחריד ועצוב לצפות בראסל קרואו עושה מעצמו צחוק בתור גרסה לא קשורה וממש לא מפחידה של מר הייד. שוב הוליווד העכשווית הופכת את הכול לאפי, גדול ואפל, מעניין מתי ילמדו שזה לא מה שמעניין אותנו.

5. איש הקש

בשנת 1973 שחרר הבמאי הבריטי רובין הארדלי את הסרט המצוין "איש הקש" בכיכובו של כריסטופר לי האגדי. לצערי, השם של הסרט מוכר בעיקר בזכות הגרסה בכיכובו ניקולס קייג׳. הסרט שהינו תוצרת 2006 הינו גרוע עד כדי צחוק.

הוא נהפך למפורסם וזאת לרוב בזכות סצנת הדבורים המפורסמת. סצנה אשר בה יכולות המשחק של ניקולס קייג׳ נראות כה מגוחכות והטקסט שאותו הוא מקריא הוא כל כך נוראי שסצנה זו נהפכה לבדיחת אינטרנט פופולרית. השורה Not" the bees!" נכתבה על חולצות ונהפך לגאג משל עצמה. כך שזהו כנראה הרימייק היחיד ברשימה שאני יכול להמליץ עליו בחום. לא בתור הסרט אימה שהוא אמור היה להיות, אלא בתור קומדיה מצוינת שמלמדת אתכם כיצד לא לעשות סרט.

[*]

4. הצלצול

עוד הוכחה לכך שהיפנים הם עם שאיננו מובן מספיק. ארצות הברית לא תבין את הפחד היפני מהתקדמות הטכנולוגיה, הפחד מפצצת אטום נוספת שתהרוג אלפים ותיצור צלקת על מדינה שלמה למשך מספר רב של דורות. הבמאי גור ורבינסקי מתייחס לעיבוד המחודש בתור מותחן נורמטיבי על אישה שמנסה לשמור על עצמה ועל בנה בחיים.

זו בהחלט דעה פחות פופולרית, אבל אני שנאתי את הגרסה האמריקאית לסרט הפולחן היפני, במיוחד מהסיבה הפשוטה שהיא לא מפחידה או מותחת ומשאירה מעט מהקסם המקורי .השימוש של ורבינסקי באפקטים מיוחדים הוא מרשים ומראה מעט מהכישרון של הבן אדם שיהפוך את מתקן "שודדי הקריביים" ללהיט קולנועי. עם זאת, אפקטים אלו הם גם אלו שמוציאים את המתח מהסרט.

3. פסיכו

גאס ואן סנט הוא גאון, ראינו זאת ב"סיפורו של ויל האנטינג" ובעוד רבים מסרטיו. אבל כנראה שהבמאי היה צריך להניח ליצירת המופת של אלפרד היצ׳קוק לנפשה. אחרי הצלחותיו בשנות ה-90 ואן סנט פנה לעשות פרויקט שרצה לעשות מזה זמן מה: העתקה מדויקת של סרט קלאסי בטכניקת שוט אחרי שוט, פריים אחרי פריים. את "פסיכו" קיבל ואן סנט מאולפני "פראמאונט", זאת למרות שהוא רצה סרט פחות מוכר מהמותחן הקלאסי.

נראה שהבמאי צדק בבקשתו. "פסיכו" המקורי הוא סרט כל כך מדויק בהתאם לתקופה ולטון של היצ׳קוק, כך שכל נגיעה בדבר הורסת לחלוטין את היצירה. התוצאה מוכיחה שעם כל הכבוד לואן סנט, אין שווה להיצ׳קוק ווינס ווהן רחוק מלהיות מפחיד. לראות אותו מנסה אמנם לא יפחיד או ימתח אתכם, אבל יצחיק? בהחלט כן.

2. קארי

לא הייתה שום סיבה לעשות רימייק לסרט הטוב ביותר, לדעת כתב זה, שנעשה על ספריו של סטיבן קינג. חיקוי כמעט אחד לאחד של סרטו המופתי של בריאן דה פלמה, פלוס אפקטים לא מיוחדים, פלוס מסר חינוכי משמים, פלוס הפיכת מותחן הסבנטיז המוכר לסרט קיץ המיועד לנוער.

הבמאית קימברלי פירס ("בנים אינם בוכים" הנהדר) מוצאת את עצמה אבודה ולא יודעת מה לעשות בתסריט שמצד אחד משחזר את המקור כמעט אחד לאחד ועדיין מצליח להשחיז סיפורי משנה שאינם קשורים לדמות הראשית. זה סרט שמנסה למצוא את עצמו בין סרט שמעתיק את המקור לבין סרט שמנסה להמציא מחדש את המקור ונופל בין הכיסאות.

1. בירדמיק - הרימייק שאיננו רימייק ל"ציפורים"

אני חושב שהתמונה מלמטה והעובדה שאפקט זה נוצר בשנת 2010 מדברת בעד עצמה וגורמת להיצ׳קוק להתהפך בשנית בקברו. מדהים כיצד אחד הסרטים הגדולים של מאסטר המתח נהפך לאחד הסרטים בדירוג הנמוך ביותר של IMDb. היוצרים סירבו לשאת את המילה רימייק, אך כאשר מדובר בסרט על מתקפה של הציפורים על בני האדם כשבמרכזה אישה בלונדינית והחבר שלה וכאשר הסרט נמצא בעיירה קטנה ומכיל סצנה אשר בה הציפורים תוקפים תחנת דלק, כאשר האישה לכודה בתוך תא טלפון, כן זה אמור להיות "הציפורים".

הסרט העצמאי מ-2010 זכה בתואר הנחשק 'הסרט הגרוע ביותר בכל הזמנים'. מדובר בסרט שמספר על זוג שזה עתה הכיר ולרוע מזלם מותקף ע"י עשרות ציפורים שהורסות את העולם. נכון, יש עלילות גרועות יותר מזה אך נראה כי הדירוג הנמוך קרה בעקבות: צילום, סאונד ומשחק נוראיים, אך בעיקר אפקטים נוראיים. "בירדמיק" לדעתי הוא לא סרט גרוע, הוא פרויקט עצלני וגרוע ומשעמם שלא ראוי לשאת את השם סרט.

[*]