"הגולם" ו"הדיבוק" הם שני סיפורים העוסקים במיסטיקה מהפולקלור היהודי וזכו לגרסאות קולנועיות בעבר. "הגולם" המגן על הכפר היהודי ולבסוף הופך לאויבו מזכיר באופן מחשיד את "היצור" שיצר פרופסור פרנקנשטיין. "הדיבוק" מזכיר את העלילות הנוצריות על השד שחודר בדרך כלל לתוך גופן של נשים חוטאות ומשתלט עליו.הבמאי סאם ריימי שהתפרסם בזכות סרטי Evil Dead הפך לבמאי אמצע דרך בעזרת סרטי "ספיידרמן" בכיכובו של טובי מגוויר ועדיין מדי פעם חוזר בהנאה רבה לז'אנר כבמאי בסרטים כגון "קחי אותי לגיהנום" המפחיד באמת או "המתנה" הבוגר והאיכותי יותר. "הדיבוק" לצערנו לא בויים על ידו אלא על ידי אול בורנדל הדני המתמחה בז'אנר.
פרסומת
באופן מאכזב ביותר הסרט לא עוסק ביהדות, אלא במשפחה אמריקאית לבנה ושגרתית למדי ולמרות ששניים מהשחקנים הראשיים הם יהודים גאים ומוצהרים: קירה סדוויק והראפר מתיסיהו, היהדות היא בעיקר קישוט. זוג הורים גרושים, שתי ילדות מבולבלות וקופסא המעוטרת במילים לא ברורות בעברית עם שד היוצא ממנה ומשתלט על גופה של אחת הילדות. בתפקיד הכומר ישנו רב צעיר שמסכים לקחת על עצמו את הסיכון להציל את הילדה.יוצרי הסרט לא היו מספיק אמיצים כדי להשען על המקורות של סיפורי "הדיבוק" וליצור סרט אימה שמתרחש בסביבה חרדית יהודית. לדוגמה, סרטו של יוסי זומר "אהבה אסורה" משנת 1997 מעניין יותר והוא מתאר כיצד השד (אהבה ותשוקה) משתלט על גופה של איילת זורר החרדית שמתאהבת בחוזר בשאלה, יחזקאל לזרוב. במקום זה יוצרי הסרט מספרים לנו שהסרט "בהשראת מקרה אמיתי" משנת 2004.
התוצאה עשויה היטב מבחינה טכנית, השחקנים מספקים את הסחורה, אפילו מתיסיהו שלו זה סרט קולנוע ראשון עובר היטב מצלמה. יש גם כמה רגעים בודדים שהסרט מצליח להתרומם מעל לבאנליות בעיקר בשל בחירות לא שגרתיות בפס קול. אבל בסך הכל אין בסרט הזה שום חדש, הוא אולי יותר מוצלח ממרבית הסרטים בז'אנר גירוש השדים אבל בסופו של דבר הוא דל רעיונית ותקציבית, התסריט שגרתי וצפוי להחריד. בקיצור, "מגרש השדים" הוא לא.כנראה לאנשים בהוליווד עדיין אין את אומץ הלב לקחת את המחזה של ש. אנ-סקי משנת 1914 ולהפוך אותו לסרט אימה הוליוודי. עד שליהודים בהוליווד יהיה האומץ לעשות זאת נצטרך להסתפק בגרסה הישראלית עם השירה הנפלא של זהבה בן ולצפות בגרסאות משמימות ונוצריות למיסטיקה היהודית תוצרת הוליווד.