נושא חילופי זהויות בין בני מעמדות שונים העסיק את הקולנוע עוד משחר ימיו. זכורים סרטים בנוסח "בן המלך והעני "העוסקים בשאלה מה קורה כשאת השלטון תופס אדם מן היישוב שאינו מודע למעמדו. הנושא נבחן אף בסרטים כ"דייב "(כפיל מגיע לבית הלבן כשהנשיא חש ברע) ועוד ועוד. העיסוק (שהוא בדרך כלל קומי) באדם הדומה בצורה מופלאה לזה שהוא ממלא את מקומו מזמין סיטואציות מבדרות ומאפשר דיון בשאלות של האדם למול התפקיד שהוא נושא וגם הרהורים (נוגים לעיתים) על תפקידם ותפקודם של מנהיגים. לעיתים נדירות יהפוך סרט שכזה לדיון מעמיק באמת בנושא הכפילויות והעמדות הפנים ותבחן אף תופעת הדופלגנגר - אותו כפיל רוחש רעה המאיים על הגיבור.
הסרט יחי ההבדל הקטן מלכתחילה אינו מנסה לומר דברים גדולים ונצורים ולכן מתמקד בעיקר בצד המובן מאליו של הדיון בכפיל. העלילה עוסקת במנהיג האופוזיציה באיטליה שנכנס לדיכאון ומחליט להעלם זמן קצר לפני הבחירות. בצר להם מחליטים ראשי מפלגתו להכחיש את פרישתו בטרם עת ובמקומו הם מציבים את אחיו התאום שינו פרופסור שככל הנראה קצת ירד מהפסים.
פרסומת
הבימאי רוברטו אנדו מצליח בעזרת בימוי קולח וקליל לספק את הרגעים המצופים מסיטואציות ההחלפה. באופן מאד נח תסריטאית מתברר כי האח של מנהיג האופוזיציה הוא נואם בחסד ובעזרת יכולת רטורית מרשימה ונאומים שבעצם לא אומרים דבר הוא מצליח לסחוף את מפלגתו שאחיו נמצא בצרפת ומתאושש לאיטו.
מי שמחזיק את הסרט על כתפיו הוא אחד מגדולי שחקני איטליה כיום טוני סרביליו שכבר הרשים ב"איל דיו" המצוין. סרביליו לובש ופושט צורה ומשנה הבעות פנים בהתאם לאח שהוא מגלם.כמנהיג האופוזיציה הוא קר ומתנשא וכאחיו הפרופסור הוא חם ונוטף אהבת אדם .
סרטו של אנדו היה יכול להישאר בגבולות הקומדיה העוסקת בחילופי זהות אבל בלי שנרגיש מצליח הבימאי לעסוק גם בנושאים יותר "כבדים" כמו הדמיון בין פוליטיקה לקולנוע והעמדת פנים כדבר שבעצם כולנו עוסקים בו (ואף פליני מגויס לצורך כך ואומר את דברו מתוך מסך הטלוויזיה בקטע קצר). ידידתו של מנהיג האופוזיציה נשואה לבימאי סרטים שמצלם סרט בפרובינציה הצרפתית ומנהיג האופוזיציה הופך לאחד מאנשי הצוות בסרט. המנהיג שרצה לאבד את זהותו מוצא את עצמו מחדש בתעשייה שכל כולה בבלבול זהויות.
לאט לאט ובטוח מתחיל הגבול הברור בין שני האחים להיטשטש. הפרופסור מסגל לעמו מנהגי שררה והאח שברח לצרפת הופך לאנושי יותר ויתר ואנדו משחק עם טשטוש הגבולות הזה עד לסופו המתוחכם של הסרט. סרטו של אנדו הופך נושא נדוש לחוויה מבדרת ומהנה ועיתים אף מרגשת. מי אמר שהקולנוע האיטלקי במשבר יצירתי?
שם: anipoגיל: 49סאטירה נחמדה שעוסקת במה שרע בפוליטיקה. המשחק של טוני סרווילו הוא נהדר, אבל יצאתי בתחושה שהיה חסר משהו. אולי המסר שיוצרי הסרט רצו להעביר לא חד מספיק. אנריקו הוא פוליטיקאי בכיר, מנהיג מפלגת אופוזיציה במהלך קמפיין בחירות. הוא נמצא בשפל בסקרים וזוכה למבול של ביקורת והתקפות מתוך מפלגתו. אנריקו העייף מחליט שזה לא בשבילו ומחליט להיעלם. הוא נוסע לצרפת ומתארח אצל ידידה ותיקה.במקביל, יועצו של אנריקו שמחפש אותו, מגיע אל אחיו התאום ג''ובאני, שהשתחרר ממוסד לפגועי נפש ומציע לו להחליף את אנריקו. ג''ובאני שהוא אומנם מטורלל, הוא גם איש משכיל. הוא מביא איתו חום אנושי וגישה ישירה שמקסימה את הסובבים לו ואת המצביעים. המצב בסקרים משתפר פלאים, אבל הכל בעצם הוא רמייה אחת גדולה. בסופו של דבר ,אף אחד לא יוצא כאן טוב.לא הפוליטיקאים, בוודאי לא היועצים שלהם, אבל גם המצביעים שהם שטחיים.
ציון 7.5.
שם: אריגיל: 70למרות שהרעיון העיקרי של הסרט אינו חדש, הרי מדובר פשוט בסרט מהנה מאוד, שאינו דורש מחשבות עמוקות. פשוט ברור. מספר אפיזודות משעשעות מאוד. בקיצור, מומלץ למי שרוצה להנות מסרט.
שם: דפנהגיל: 56סרט בינוני מינוס שאינו עומד בציפיות.
נסחב לעייפה, לא מעניין, המשחק טוב, אבל זה לא מספיק.
לא צריך לרוץ.