סרטים רבים נעשו בנושא הישחקות מושג המונוגמיה בימינו ואי היכולת לעמוד בנאמנות הכפויה של מוסד הנישואים. למרות זאת, נדמה שנושא זה חף מלהתיש את תסריטאי הוליווד, שכן רק לאחרונה מגיעים לאקרנים שני סרטים נוספים העוסקים בו- "סיפור האהבה של מיסטר מורגן" ו"סוף שבוע בפריז". שני הסרטים, באופן מפתיע, מתרחשים בעיר האורות ובירת האהבה פריז, ומתמקדים ברומנטיקה האבודה של דור גיל הזהב.רוג'ר מיצ'ל, אחד מגדולי במאי הקומדיות הרומנטיות שאחראי בין השאר על "נוטינג היל" ו"הייד פארק על ההדסון" חבר לתסריטאי המחזאי והסופר הפקיסטני חניף קוריישי במה שנראה כמו סרט וודי אלן לעניים. השניים מביאם את סיפורם של מג (לינדזי דנקן) וניק (ג'ים ברודבנט) בורוז, זוג בגיל העמידה שחוגג שלושים שנות נישואים. ומה רומנטי יותר, מלחגוג את המאורע המרגש בפריז, העיר בה בילו אז את ירח הדבש שלהם? כפי שניתן לצפות, הטיול החלומי הופך עד מהרה לסיר לחץ שתכולתו מתפרצת לכל עבר בכאוס גדול. לא עוזרת העובדה שחבר עבר מצליח של ניק (ג'ף גולדבלום), צץ במהלך החופשה האינטימית ומזמין את השניים לבלות עמו, מה שכמובן מעלה על פני השטח מתח והאשמות הדדיות.
פרסומת
מה שמתחיל כמו קומדיה עם טאץ' דרמטי טוב הופך עד מהרה לסאגה משעממת שמצליחה לחזור על עצמה כל כך הרבה פעמים במשך שעה וחצי, עד שהרעיון המרכזי ממוצה עד תום בחצי השעה הראשונה, וכל שנותר הוא רצף דיאלוגים מתיש ורפטטיבי, חסר כל ברק. מהדקה הראשונה של הסרט ברורים הבדלי המעמדות בין בני הזוג- מג, אמזונה לוהטת גם בגיל 60 פלוס, שמאסה בחייה חסרי הניצוץ וכעת מחפשת את הריגוש במקומות אחרים, וניק, פרופסור נוירוטי לפילוסופיה שמדוכא מההזדקנות ופוחד יותר מכל להשאר לבד, ולאבד את אשתו, תוך כדי שהוא מודע היטב לעובדה שהיא עודנה לוהטת ומחוזרת.יש ביחסים בין הגיבורים משהו כמעט מזוכיסטי, אלים ומתעלל. מעבר לעובדה שהשניים לא מפסיקים לריב, כמות הפעמים בה מצליחה מג להשפיל את בעלה ולהבהיר עד כמה הוא לא מספיק גברי בעיניה הופכת מעט מעיקה מבחינה סיפורית. מדובר בנקודה שהובהרה כבר במהלך רבע השעה הראשונה של הסרט וחוזרת לכל אורכו ביתר שאת. דמותו של החבר מורגן, שככל הנראה הייתה אמורה לאזן את יחסי הכוחות בין הזוג המתוסכל, מצטיירת כפתטית ולא ממש ברור מהו תפקידה בעלילה.
על רקע צילומים עוצרי נשימה של פריז, בשילוב המוזיקה המענגת של ג'רמי סמס, מגיעה מערכת היחסים העכורה בין בני הזוג, כך שנוצר מצב אידאלי מבחינה קולנועית, הסיפור הוא הצרימה הכואבת כנגד הנוף המטופח. אולם הדרמה מתקשה להמריא בין ריב מעיק אחד למשנהו. דנקן, שזכורה לטובה מ"כל הזמן שבעולם" וסדרת הטלוויזיה "רומא", מצליחה להרים את אחת מתצוגות המשחק המעצבנות ביותר שנראו על פני המסך. היא מגלמת דמות אנוכית ומרגיזה שנועדה ככל הנראה מראש לעורר תרעומת, אולם היא עושה זאת בחוסר חן משווע, עד כדי כך שאלמנט ההזדהות עמה כושל והצופה נותר עם פרחחית מפונקת שמטרתה ומניעיה אינם ברורים.ברודבנט מצליח להקסים בדמותו של הפרופסור המותש והממורמר שכנגד כל הסיכויים מוסיף לאהוב את אשתו ולקנא לה אך גם הוא בטל בשישים לעומת הנפח שמקבלת דמותו של מורגן, בגילומו של גולדנבלום- לא ממש ברור מהו תפקידו בעלילה. זהו אחד התפקידים הפתטים והמיותרים ביותר של גולדנבלום, ולא ברור לאן נעלמו יכולותיו להפיח חיים בכל דמות אותה גילם עד כה.הסרט מוביל את צופיו ללימבו משונה שמזכיר מאוד את מערכת היחסים בין שני גיבוריו הראשיים. זוהי תחושת תקיעות משמימה ששום דבר ממשי לא קורה בה. גם הקסם של פריז לא מועיל הפעם וכל שנותר הוא סרט מתיש ולא מעניין שלא יחמיא לערב בקולנוע ובהחלט אפשר גם לוותר עליו בצפיה ביתית.
לא מספיק טוב. זו לא קומדיה ולא דרמה, גם הדיאלוגים לא מספיק שנונים. יחסים מאד לא-שוויוניים בין שני בני-זוג ולא ברור ממה נובעת תחושת הנחיתות הקשה של הגבר. אפשר לוותר על הסרט (לא על פאריז, כמובן)
שם:חייםגיל:3112/05/2014 13:19:27
4/10
סרט .איטי ביותר לא כזה שאפשר להגיד וואו אחד גדול פשוט לא.מי שרוצה לראות בקולנוע שיחכה ..לא כדאי לכם לרוץ לראות .תראו בבית עדיף אם כבר .!!!
שם:אולגהגיל:5019/04/2014 15:56:01
8/10
מאוד נהנתי מהסרט , היו מצבים מצחיקים וכאלה שיש על מה לחשוב,