יש המון כוונות טובות בסרטו החדש של נני מורטי "אמא שלי", שגורמות לך לרצות להיות בעדו. זהו סרטו האישי ביותר של הבמאי האיטלקי המצליח, שנעשה בעקבות מותה של אימו שנפטרה בתום העבודה על סרטו האחרון "יש לנו אפיפיור". מורטי, שבמרבית המקרים מגלם את התפקיד הראשי בסרטיו, מפנה את מרכז הבמה לשחקנית מרגריטה ביי, שמשחקת את בת דמותו – במאית קולנוע בשם מרגריטה המתמודדת עם מות אימה במהלך צילומי סרטה החדש.מורטי משרטט בעדינות את דמותה של מרגריטה כאדם עצור רגשית, המרחיק מעצמו את סובביו ומחליף את מציאות חייו במציאות הקולנועית אותה הוא מנסה ליצור. מרגריטה כה שקועה בניסיון ליצור סרט פוליטי-חברתי המתעד מרד עובדים נגד בעל מפעל שדורש לפטר את חלקם, שהיא לא שמה לב שאחיה שלה (בגילומו הכובש של מורטי) פוטר מעבודתו מזה חודש.
פרסומת
הסרט נפתח בסצינת הפגנה סוערת של הפועלים במפעל, שרק בסיומה מתברר לנו כי היא חלק מהסרט הפיקטיבי של מרגריטה. בכך הוא חושף את הזיוף במדיום הקולנועי, המנסה לחקות את המציאות אך לעולם לא יכול להוות תחליף שווה אליה. הזיוף הקולנועי מגולם בסרט בעל האופי הריאליסטי בסצינות חלום ופלאשבקים של מרגריטה המשולבים במהלכו כחלק אינטגרלי מהעלילה ומטשטשים את ההפרדה בין בדיון למציאות בעולמה של הבמאית, עולם בו הקולנוע ניצב בחשיבות עליונה על המציאות.עלילת הסרט מתרכזת בדמותה של מרגריטה, שמנסה להתנתק רגשית מהפרידה שחוותה מבעלה ומהפרידה הצפויה מאימה הגוססת ובמקביל להתמודד עם השחקן האמריקאי היהיר שאינו מסוגל לזכור את שורות התסריט (ג'ון טורטורו בהופעה משעשעת). העלילה אינה מתרכזת בסיפור אלא מהווה יותר מחקר של דמות הבמאית. הבעיה בסרט היא שהמעברים בקצב בין הסצינות השונות הם חדים מדי, הסצינות אינן מתחברות לכדי שלם שגדול מסכום חלקיו והסרט נשאר מעניין יותר כדיון תיאורטי מאשר כסרט שמערב את קהל הצופים באופן רגשי.
הופעתו של טורטורו משדרגת את הסרט והסצינות בכיכובו הופכות למשעשעות והטובות בסרט, גם אם הן אינן מחדשות בדבר הביקורת על תעשיית הקולנוע והמניירות של השחקן ההוליוודי. מרגריטה ביי לעומת זאת שומרת על ארשת פנים עייפה ודכאונית במהלך הסרט וגורמת לריחוק (ייתכן שמכוון) של הצופה מדמותה ומתהליך הפרידה שהיא עוברת מאימה.בניגוד לסרטיו הקודמים של מורטי כ"חדרו של הבן" ו"יומנו של נני מורטי" נדמה הסרט הזה כחוליה חלשה, גם אם בעלת מספר סצינות טובות, בקריירה הקולנועית של אחד מגדולי במאי הקולנוע האיטלקי בדור האחרון. יחד עם זאת גם סרט חלש ומבולבל יחסית של מורטי הוא שווה צפייה ויש ב"אמא שלי" מספיק יומרה וכוונות טובות כדי לספק חווית צפייה מעניינת אך לא מספקת ושלמה דיו.