



"איטי וחביב"
מעל הכל העניין המרכזי כאן הוא הזיקנה והבדידות, איך החיים היו ניראים אילו פעלנו כך או אחרת. הדגש הפילוסופי הזה הוא העיקרי, יותר מאשר מותחן שמתאר פתרון של מקרה בלתי מפוענח. שרלוק הולמס בן ה-93 כבר הרבה אחרי הפרישה, הוא גר בבית מרוחק שבו מנהלת משק הבית וילדה הקטן הם הנוכחים היחידים וגם מטפל המסירות בדבורים אותן הוא מגדל. מטבע הדברים הולמס אינו במיטבו אך למזלו הוא מתיידד עם בנה הסקרן של מנהלת משק הבית ובעזרתו חוזר להיזכר במקרה אותו חקר לפני עשרות שנים. המקרה השאיר בו רגשות אשם למשך שנים רבות קדימה והוא זה שמניע את העלילה עם קפיצות אחורה בזמן. מי שמצפה לסרט בלשי קלאסי צפוי להתאכזב. נדרשת הרבה סבלנות, אך לטעמי הסרט מעניין ומעלה מחשבות רבות על כל מה שסובב סביב החיים, משמעותם, הדרך לחיות אותם וכו''.
סרט איטי, יפהפה ומרגש. מי שחיפש פה סרט תעלומות או מתח מסמר שיער לא ימצא. זהו סרט על זיקנה, על השלמה והבנה, על אהבה ובדידות. סרט מרגש שגרם לי לחיוך עצוב בסופו. ההתרגשות אופטימית מחד ומלנכולית מאידך. סרט נפלא.
סרט מתח בלשי עייף, איטי ומאכזב המחייב תעצומות נפש כדי להגיע לסופו מפעם לפעם הבלחות של קולנוע ראוי אבל מעבר לזה - קופא על שמריו משחק טוב של כוכבי הסרט אינו מצליח לחפות על חוסר העניין של העלילה אפשר.... ורצוי לוותר
צפיתי בקולנוע ואחרי כחצי שעה - אנשים החלו לנטוש , אני יכול להניח שאנשים הגיעו לסרט עם ציפיות לסרט מתח בלשי , אבל זו בעצם דרמה על הזדקנות , תחושת אשמה ותחושות פספוס בחיים. לקראת הסוף הכל מתחבר. אז היה שווה להשאר עד הסוף. אהבתי את המשחק של הילד (מילו פארקר) ששיחק את רוג''ר.
משחק מצוין. אווירה אותנטית. סוף הסרט מעט מאכזב.