נדמה שלמיכאל הנקה, הבמאי האוסטרי עטור הפרסים ואהוד המבקרים, חשוב להראות לקהל הצופים שלו כמה לא אכפת לו מהם - אמנם זה נשמע כמו עלבון אבל זה די מרשים כיצר למרות הניכור המאפיין את סרטיו הוא מצליח, רוב הזמן, להצמיד את הצופה למושב. אפשר להגיד שהנקה הוא הצד ההפוך של אותו מטבע שבצדו השני נמצא אלפרד היצ'קוק. שניהם יודעים טוב מאוד כיצד להוביל את תודעתם של הצופים, אך אם היצ'קוק עשה זאת כדי למקסם את חוויית הצפייה, הנקה מדגיש במובהק את המניפולציה של הצפייה כדי להגיד משהו על חוויית הצפייה עצמה ומשמעויותיה על הנפש האנושית. האידאולוגיה של הנקה יכולה להיות לעתים דידקטית מדי וכך אחד השוטים הראשונים בסרטו החדש "סוף טוב" הוא תיעוד בסנאפצ'ט של גסיסתו של בעל חיים - דימוי שאינו משתמע לשני פנים. הנקה אוהב לעסוק באמצעי הצילום ולערב צילום ממצלמות שונות בסרטיו ופה הוא נכנס רשמית לעשור השני של שנות האלפיים, גם אם המסר מעט מיושן.עוד כשנחשף לראשונה שמו של סרטו החדש הייתה תחושה שהכותרת היא תמצית מזוקקת של אירוניה והנקה בהחלט לא מאכזב. במרכז הסרט נמצאת משפחת לורן הבורגנית והעשירה - כל אחד מבני המשפחה אומלל ומאמלל בדרכו המיוחדת שלו. אב המשפחה ז'ורז' (ז'אן לואי טרינטיניאן האגדי שלמרות פרישתו ממשחק ב-2003 ממשיך לשתף פעולה רק עם הנקה) שמשתמש בסניליות כתירוץ להתנהגות רעילה, ילדיו הבוגרים תומאס (מתיו קסוביץ') ואן (איזבל הופר) נדמים כסמל היציבות, אך גם מתגלים במערומיהם המוסריים במהרה ומעבירים את הפתולוגיה המשפחתית הלאה כקללה עתיקה לדור השלישי: פייר (פרנץ רוגובסקי שנותן הופעה אנרגטית ופגיעה ואחראי לאחת הסצנות הקולנועיות הגדולות של השנה) הוא בנה של אן והיורש המיועד והלא ממש נלהב, של העסק המשפחתי, ואיב (פאנטין הארדוין) בתו בת ה-13 של תומאס מנישואיו הראשונים שחוזרת לחייהם של בני המשפחה בגלל שאימה אושפזה בבית החולים, במה שנראה כמו תאונה אך יכול להיות באותה מידה מעשה זדוני ומכוון.
ביקורת מצולמת | טריילר/קדימון
פרסומת
העליבות והקטנוניות באחוזה רחבת הידיים של ז'ורז' מהווים את השלד של הסרט, כאשר כל אחד מבני המשפחה מחזיק סיפור מעורר עניין ומסתורי. אבל הנקה גם מסתיר מאיתנו הרבה (ישנו קאט קומי אכזרי בשנייה שדמות מתחילה לספר אנקדוטה) ובו זמנית מעמיס עלינו קווי עלילה שאינם מתחברים לאיזשהו שלם.אין זה מפתיע שהצורה הקולנועית של הסרט מוקפדת - עבודת המצלמה מושלמת והנקה הוא אחד מהאשפים ביצירת טון ייחודי ומכשף בסרטיו - אך גם אם סצנות מסוימות מצליחות לחלחל לנשמה, לסרט אין את העוקץ הייחודי שמאפיין את סרטיו הטובים ביותר. כל קו עלילה היה יכול לקבל סרט משלו, אך רוב ההתרחשויות מובילות למבוי סתום עלילתי ותמטי היוצר בעיקר תסכול.
למרות זאת זהו אולי סרטו המצחיק ביותר של הנקה (ואני משתמש במונח מצחיק בזהירות עצומה) - לפעמים הרצינות בה הסרט או הדמויות המרכיבות אותו לוקחים את עצמם מצחיקה ולפעמים העליבות האנושית כל כך פאתטית שאי אפשר להתמודד איתה אלא בעזרת הצחוק עצמו, גם אם הבדיחה על חשבוננו. אפילו שמדובר בהישג מינורי זהו עדיין סרט ראוי לדיון, למחשבה ולמבט מעמיק שברגעיו הטובים ביותר מצליח לטלטל ולצרוב את הלב.
סרט לאוהבי סרטי הבמאי מיכאל הנקה.בקצב איטי,משפחה מורחבת בורגנית עם המון קשיים ובעיות רגשיות של בושה,עכבות,ביקורת, כעסים,תיסכולים ומה לא.משחק מצויין של טרינטיניאן ואיזבל הופר.
שם:ramiגיל:6705/01/2018 21:00:22
8/10
סרט מדוייק, ברור,מעיק,מספר על משפחה אחת מבוססת,עם הרבה בעיות פסיכולוגיות,בכל הגילאים,עם הרבה סוגים של שלדים בארון.עבור צופים עם הרבה סבלנות.
שם:שריגיל:4109/12/2017 18:46:02
1/10
לא נשארתי לסוף כדי לדעת אם הוא טוב ! לא גיליתי שהסרט "שבור" בעריכה ממקום של אמנות קולנועית... לדעתי צוות היוצרים בעצמו לא יודע מה קורה בסרט. ישבתי באיפוק יותר משעה וכלום.. לא מתפתח, לא מסקרן, לא מעור מחשבה או רגש.. למעט תחושת החמצת זמן בקולנוע. בזבוז כרטיס וזמן !