ביצירותיו התיעודיות הקודמות של רן טל - "ילדי גן העדן" המופתי על ילדי הקיבוצים ו"גן עדן" המלנכולי על בדידותו של הישראלי המצוי בתוך ההמון בסחנה – ניסה טל לפצח את ההוויה הישראלית על כל גווניה ומרכיביה. טל הוא מתבונן סקרן שסוחט מנשואי סרטיו וידויים וזכרונות מרגשים.ב"המוזיאון" מגיע טל לאחד המוסדות המכובדים בארץ הקודש, מוזיאון ישראל, המקום שבו מוצגות מגילות ים המלח ומכיל מאות ואלפי יצירות אומנות. אולם המוזיאון, כמו הסחנה וכמו הקיבוץ, הוא רק כלי בידיו של טל להרכבת מוזאיקה צבעונית ואנושית חמקמקה שממנה ינסה להוציא איזו אמירה על הישראליות בפרט ועל הקיום האנושי בכלל.
פרסומת
טל מעמיד למול המצלמה את הסדרנים במוזיאון, אוצרות, רב המוזיאון, מדריך פלסטיני, בחורה עיוורת, חיילים, ילדים, מבקרת ועוד. כולם אינדיבידואלים במגוון גילאים. לכל אחת ואחד מהם יש סיפור חיים משל עצמו וחוויה אישית לחשוף. כל אלו לצד חיות המסתובבות בשטח המוזיאו כמו שועלים ואיילים, מרכיבים את הפסיפס הישראלי ואת ההיסטוריה המורכבת והטעונה של המדינה שבה אנו חיים.מסתבר שגם המבנה האדיר ורב הפיתולים שכולו הוד והדר, קטן מלהכיל את כל חלקיו והדמויות המאכלסות אותו או מבקרות בו. הצופה מוצא עצמו מתפעל מיופיו של המוזיאון ואז באבחה אחת הוא נשבה לחלוטין בסיפורים האנושיים של העובדים והמבקרים ושוכח מן המבנה מלא העוצמה.
אם ב"ילדי השמש" הסתתרה קינה על עולם הולך ונעלם (הקיבוץ) וב"גן עדן" הבדידות חגגה בתוך ההמון ונגעה בנימי נפשו של הצופה, הרי ב"המוזיאון" מדובר בלא מעט אירוניה ובשאלות של קיום הפרט במרחב. סצנת חלוקת עמדות השמירה היא לא פחות מהיסטרית ונוגעת ללב גם יחד.כמו ב"גן עדן" גם בסרט זה רן טל נותן במה לאחר ולשונה בנוף הישראלי. כמו בחורה עיוורת המעוניינת לחוות את הציורים התלויים על קירות המוזיאון ומבקשת מעוברים ושבים לתאר אותם בפניה. עובד מוזיאון פלסטיני המגדיר עצמו ככזה שרוכב על שני סוסים בקרקס - אחד ישראלי ואחד פלסטיני. נשים דרוזיות ופלסטיניות המשתתפות בדיון האם לקיים תערוכה של לבוש ערבי מסורתי לאורך השנים הנמצא בארכיון של המוזיאון."המוזיאון" הוא ללא ספק הסרט החמקמק והמורכב ביותר במה שניתן לכנות הטרילוגיה הישראלית של רן טל. האם מדובר בסרט אופטימי? האם מדובר בשיר אהבה קולנוע ולאחד מסמלי התרבות הממסדים החשובים בישראל או שהסרט הוא כלי ניגוח באותו מוסד ותיק? מה שבטוח שמדובר בקולנוע תיעודי משובח שאיננו חושש להציג את שלל הפנים של האנשים העובדים ומבקרים במוזיאון ובעצם מייצר פסיפס אנושי של המציאות הישראלית המורכבת על יתרונותיה וחסרונותיה.
רן טל במאי מחונן. עוד סרט קסום שנכנס עמוק ללב. אחרי ילדי השמש וגן עדן בהם התאהבתי הוא יצר עוד סרט אליו נשאבתי כולי ורק רציתי שימשך וישמך. סרט מלא באהבה ורגישות לאנשים ולמוזיאון. מאוד כדאי לראות
יופי של סרט! שיר הלל למוזיאון עצמו, וגם לירושלים. הסרט, כמו המוזיאון, מורכב מתמונות, והשלם גדול מסך כל חלקיו. שעה וחצי של סרט תיעודי עברו מהר ובהנאה. מומלץ מאד.
"מתוחכם ואנושי"
המוזיאון (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות