הבמאית נעמי קוואסה נחשפה לקהל הישראלי בסרטה "אן", יצירתה היותר קומוניקטיבית מזה שנים. בסרטה החדש "אל האור", שהוקרן השנה בפסטיבל קאן, חוזרת קוואסה במלוא הקיטור למורכבות החידתית שמאפיינת את יצירותיה לאורך השנים.קוואסה חוקרת בסרטיה את משמעות החיים וזאת היא עושה באמצעות בדיקת צלילים ותמונות. מי שיעמיק במבע הקולנועי שלה ימצא שלל דימויים ומטאפורות, שאין ספק יעוררו אצל הצופים הסקרנים וחובבי האיכות הרבה חומר למחשבה.
ביקורת מצולמת | טריילר/קדימון
פרסומת
"אל האור" על פניו עוסק בצלם שמאבד לאט את מאור עיניו ולומד לקבל את חשיבות הקול. הוא מתאהב בצעירה שמשכתבת תסריטים ואז קוראת אותם לעיוורים. קוואסה מציגה בעדינות אין קץ את הקשר בין זה שאיבד את האפשרות לראות לבין זו שמקריאה אותם בקול. סרטה מתנהל בקצב האיטי המאפיין את סרטיה ובוחן את גיבוריו בדרך כמעט תיעודית (קוואסה מרבה להשתמש בנון-אקטורס בסרטיה). הסרט מלא במשחקי אור וצל כיאה לסרט העוסק באובדן ראייה.בליבו של הסרט ניצב סרט בדיוני שאת תסריטו מקריאה הגיבורה לקהל העיוורים. זהו קולנוע על קולנוע במיטבו, אבל בעיקר יצירה על רוח האדם אותו אשת הקולנוע החשובה ממשיכה לחקור ללא ליאות. כל אחד יכול למצוא משמעות אחרת לרמזים שקוואסה מפזרת וזו אחת ההוכחות לגדולתו של הסרט.
סרטה של קוואסה מיועד למי שמוכן לצאת למסע לאו דווקא קוהרנטי בנבכי עולם הקולנוע ומי שרוצה להתבונן לא רק החוצה אלא בעיקר פנימה אל נפש האדם. סרט שכוחו בעדינותו ובמורכבותו, קולנוע אמנותי בשיאו.
סרט מצוין. אמנם מעט איטי אבל רק באיטיותו נחשפת רגישותו המיוחדת ויוצאת הדופן. פשוט הנאה לצפייה ולמחשבה מאוחרת. תוכן הסרט ומאפייניו כבדים ובעלי משקל, ניכר שמדובר בקולנוע על קולנוע. עבור אוהבי הסגנון, מומלץ מאוד.
שם:ורדהגיל:004/01/2018 09:13:59
7/10
סרט רגשני על גבול הקיטש וחבל כי תאור אובדן הראייה ורעיון עיוורים הצופים בסרט מרתק.