כמו בסרטה השני באורך מלא, "הרוכב", הבמאית הסינית/אמריקאית קלואי ז'או לוקחת את הצופים למסע אל הצדדים הפחות מוכרים של האמריקנה. גם הפעם היא מפגישה אותנו עם דמויות צבעוניות, שקופות ונשכחות המתקיימות במציאות האמריקאית העכשווית. על אף שהשורשים של הסרט נטועים עמוק בתוך התרבות האמריקאית, העולם שבו מתרחש הסרט כמעט וזר לנו לחלוטין, עולמם של הנוודים המודרניים. אותם אנשים שהמציאות הקפיטליסטית הדורסנית של ארה"ב והניכור החברתי האכזרי הובילו אותם לבחור, לעיתים ללא ברירה, להפוך לנוודים. אנשים שהחליטו לוותר על משכנתא וצבירת רכוש ובמקום זאת בחרו לנדוד בקרוואן הפרטי שלהם ברחבי ארה"ב, להתפרנס מעבודות מזדמנות ולחיות ואף להיעלם בתוך המרחבים העצומים והבלתי נגמרים של הטבע.
"ארץ נוודים" מרגיש לעיתים כמו התבוננות בחייהם של אנשים שונים, כמעט כמו סרט תיעודי. הוא מתמקד בפרן (פרנסס מקדורמנד), אישה מבוגרת, שהגיע לגיל פנסיה. היא איבדה את בעלה האהוב, שהיה מרכז עולמה, למחלת הסרטן. בעקבות המשבר הכלכלי באזור נוואדה, המפעלים בעיר נסגרים, פרן וכל מי שהתגורר בעיירה הקטנה מאבדים את עבודתם ואת רכושם. חלק עברו להתגורר בערים סמוכות, אך פרן מחליטה לארוז את זיכרונותיה, הבגדים וכלי בית מועטים ולצאת למסע ברחבי מערב ארה"ב בקרוואן הישן והקטן שלה. היא מתפרנסת מעבודות מזדמנות. בתקופת החגים היא מגויסת לעבוד ב'אמזון' במחלקת המשלוחים. היא עובדת בניקיונות באתר קרוואנים, במסעדת מזון מהיר, מכירת אבני נוי, בקטיף תפוחי אדמה ועוד.
פרסומת
בדרך היא פוגשת נשים אמיצות עם סיפור חיים מרגש. אנשים שנותרו להם חודשים ספורים לחיות והחליטו לצאת לחיות את החיים, מה שלא עשו עד כה כי היו עסוקים בלעבוד. צעירים אבודים שברחו מהבית, חיילים שסובלים מהלם קרב ומעדיפים לחיות בבדידות מחוץ לעיר הגדולה והרועשת ועוד דמויות החיות מחוץ לחברה הקונבנציונאלית. כמו בסרטיה הקודמים, גם בסרט זה ז'או ליהקה גברים ונשים שהם אינם שחקנים וכולם חולקים עם פרן והצופים את סיפור חייהם על רקע הנופים המרהיבים והבלתי נגמרים של מערב ארה"ב.
את פרן מגלמת השחקנית האמריקאית המוערכת פרנסס מקדורמנד, שזכתה כבר פעמיים באוסקר השחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקידיה המעולים בסרטים "פארגו" ו"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי". גם על תפקידה בסרט "ארץ נוודים" היא זכתה באוסקר, ובכך עשתה היסטוריה והייתה לשחקנית היחידה שזכתה שלוש פעמים באוסקר בקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר. אין ספק שמקדורמנד היא אחת השחקניות החשובות של דורנו. השחקנית, שידועה דווקא בתפקידים מאוד צבעוניים ולעיתים קולניים, עושה כאן בדיוק ההפך. היא לחלוטין נטמעת ברקע. היא מקשיבה לסיפורים ומגיבה ברוך ואמפתיה. היא הופכת לשקופה כמו הדמות שהיא מגלמת. זאת הגדולה של מקדורמנד, לגרום לקהל הצופים להבין מה בדיוק עובר על פרן ולהתרגש איתה מהחסדים הקטנים שהיא חווה במהלך הדרך. היא פשוט משתלבת ברקע, נוכחת-נפקדת, מצליחה לגרום לנו לשכוח שאנחנו צופים בשחקנית שכבר ראינו באינספור סרטים אחרים.
מקדורמנד לא רק משחקת בתפקיד הראשי, היא גם המפיקה של היצירה הזאת ומי שרכשה את הזכויות על הספר כדי להפוך אותו לסרט. היא הצליחה ליצור כאן פרויקט ייחודי שעוד לא נראה כמוהו בהוליווד. אולי עכשיו בעקבות ההצלחה המסחרית הצנועה ועשרות הפרסים החשובים, ביניהם פרס האוסקר לסרט ולבימוי, נזכה לצפות ביצירות נוספות המייצרות פורטרטים אנושיים של אנשים מהשוליים החברתיים של ארה"ב. ז'או לא מייצרת דרמה הוליוודית שגרתית. היא יוצרת אווירה על רקע הנופים המרהיבים ונותנת לקהל לשקוע לתוכה. מסקרן לראות כיצד תצליח להטמיע את סגנונה בעולם של מארוול בסרטה הבא "נצחיים".
בסופו של דבר זהו סרט על אנשים פצועים המתמודדים עם המציאות בדרכם המאוד מיוחדת והלא שגרתית. פרן מתמודדת עם שכול וחיה את הזיכרונות במקום את ההווה. היא חייבת ללמוד להתמודד, להשלים עם האובדן, לגלות את הצורך להמציא את עצמה מחדש ולהחלים. היצירה הקולנועית המיוחדת הזאת היא מורכבת ובעלת רבדים. אפשר להרגיש את הרוח והאבק של המדבריות וההרים ואת הקור של הלילות החורפיים הקשים. אפשר גם לחוש את הכאב העצום של פרן ושאר הנוודים וגם את שמחת החיים. ז'או מצליחה ליצור סרט שהוא גם פיוטי ובנשימה אחת גם ריאליסטי. הוא גם מאופק, אנושי ובעיקר אוהב אדם. אין ספק שזה הסרט הטוב ביותר של ראשית העשור ואני ממליץ בחום לראות אותו על המסך הגדול. תנו לסרט הכל-כך מיוחד הזה הזדמנות.
שם: תדיגיל: 53סרט מעולה.ארץ נוודים הוא עוד הוכחה שלא צריך תסריט מתוחכם ומאתגר כדי להחשב לסרט איכותי.סרט פשוט,ריאליסטי מאוד.בלי מניפולציות ריגשיות מוגזמות.סרט מהחיים.פרנסס מקדורמנד במשחקה השקט נותנת הופעה אמינה ויוצאת מהכלל.
שם: אורי.וגיל: 40סרט מקסים, אנושי ורגיש על חיי נוודות באמריקה.
איטי וחסר עלילה מתפתחת במיוחד ככה שלא בהכרח יתאים לכולם..
שם: דן קירוגיל: 72פיהוק אחד גדול. יצאתי אחרי 20 דקןת