בית גוצ'י ביקורת סרט

House of Gucci Movie Review

יאיר הוכנר על "בית גוצ'י":
"סרט שלא יודע ולא החליט מהו "

סרט ארכיון שתף/י

משחק ליידי גאגא, אדם דרייבר, ג'ארד לטו, ג'רמי איירונס, סלמה הייק, אל פצ'ינו במאי/ת רידלי סקוט

דרמה

ביקורת סרט לבית גוצ'י מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"פשוט רע"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.2/10

היכן תצפו?

בקולנוע

70.0% בבית

25.0% לא אצפה

5.0%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

האדם הבודד שמחא כפיים בסוף הקרנת העיתונאים, זכה כתגובה לקול צחוק מהקהל. אם הסרט היה מוקרן בפסטיבל קולנוע מכובד, הוא כנראה היה זוכה לקריאות בוז. הסרט "בית גוצ'י", כמו מושאי סרטו החדש של רידלי סקוט ("תלמה ולואיז", "בלייד ראנר"), מנסה לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. משימה בלתי אפשרית והוא אכן נכשל בה בענק. הבעיה המרכזית של הסרט המגושם והמרושל הזה שלא ברור מה הוא רוצה מעצמו. האם מדובר במלודרמה אופראית גדולה מהחיים? האם מדובר בסאטירה נוקבת על תאוות בצע? אולי זו פשוט טלנובלה באורך 157 דקות והסרט מיועד למעריצות ומעריצי ערוץ 'VIVA'? מה שכן ברור הוא, שעם כל הכבוד לאופנה מרהיבת העין של גוצ'י, זאת לא סיבה מספיק טובה כדי לשבת כל כך הרבה זמן באולם הקולנוע ולסבול.לרידלי סקוט וחבריו היו את כל הסיבות הנכונות להפוך את ספרה של שרה ג'יי פורדן, "בית גוצ'י: סנסציית הרצח, הטירוף, הזוהר והחמדנות" שיצא לאור בשנת 2001 לסרט קולנוע. מה אין בסיפור של המשפחה האיטלקית שעלתה מעוני לעושר בלתי יתואר? חמדנות, רשע, אהבה, טיפוסים גדולים מהחיים, בתי יוקרה, טיולים מסביב לעולם ורצח סנסציוני - והכל אמיתי לחלוטין. אבל משהו השתבש בדרך. אולי זאת המשימה המורכבת שהיא פשוט לכתוב תסריט עם עלילה הנמשכת על גבי שנים ארוכות, המאכלסת שלל דמויות ומבוססת על מקרה אמיתי לסרט קולנוע המוקצב בזמן קצר לעומת מיני-סדרה שיכולה להעמיק לתוך עולמם של הדמויות ולהעלות על פני השטח מורכבויות ורבדים שבמשך שעתיים יהיה קשה לחקור אותם לעומק. אולי בכלל היה עדיף שריאן מרפי ("הרצח של ורסאצ'ה") יהפוך את הספר המדובר למיני-סדרה במקום שרידלי סקוט ינסה להפוך את העלילה רבת התהפוכות לסרט.

העלילה רבת הפוטנציאל מספרת את סיפורם של מאוריציו גוצ'י (אדם דרייבר), עורך הדין הצעיר ויורש העצר למשפחה האיטלקית שהקימה את חברת אופנת העילית ומי שהפכה לרעייתו - פטריציה רג'יאני (ליידי גאגא) ורצתה הרבה יותר. הסרט מתחיל כסוג של סרט רומנטי קלישאתי על בחור עשיר, מסורבל ונטול כישורים חברתיים לבין צעירה אנרגטית ממשפחה פחות מיוחסת. הוא מוותר על הירושה המשפחתית כדי להיות איתה ולקיים איתה יחסי מין במקומות בלתי אפשריים כמו במשרד, בסירה או באמבטיה. היא לעומת זאת רק מחכה לרגע שהמשפחה תרים טלפון ותחזיר אותו לעסק, כי לפטריציה יש חלומות יותר גדולים מאשר בעל שעובד בשטיפת משאיות בעסק המפוקפק של אביה.ההקדמה החמודה נמשכת יותר מדי זמן - 45 דקות בערך - אבל מסתבר שמדובר רק בטיזר מאוד ארוך למה שאמורה להיות דרמה על תאוות בצע בלתי נגמרת והמחיר שצריך לשלם. פטריציה מגשימה את חלומה ומצליחה להשתלב בתוך העסק המשפחתי בעזרת הדוד החמדני אלדו (אל פצ'ינו) הזקוק ליורש באופן דחוף, כי בנו פאולו (ג'ארד לטו) הוא פשוט אידיוט. במקום סאטירה נשכנית או דרמה עמוסת יצרים ותככים אנחנו מקבלים פרק ארוך מאוד ולא ממש מעניין או מוצלח של אופרת סבון משנות השמונים כמו "שושלת" או "דאלאס". לא מדובר במחווה או פרודיה כי אחרת הסרט היה מצחיק במכוון, אבל אפילו זה לא ממש קורה. הרגעים המביכים והמגוחכים מפוזרים במנות קטנות מדי לאורך עוד שעתיים שמרגישות כמו נצח.

במקום לחקור כיצד פטריציה הופכת מאדם תוסס שרק רוצה לעשות חיים לאישה חמדנית שהורסת כל חלקה או אדם שהיא מתקרבת אליו, הסרט קופץ מאדם לאדם, מעלילה לעלילה, משערורייה לשערורייה ואף פעם לא מתעמק יותר מדי או מספק הסברים נאותים איך בעיות שונות נפתרו. כמו בעיית המיסים שמאוריציו מסתבך בה ונמלט בגללה לשוויץ, שבדרך פלא נפתרת והוא חוזר לבזבז כספים במילאנו ופריז. או איך תעלומת הרצח נפתרה ופטריציה ושותפיה נתפסו. הכל נע קדימה ברישול תסריטאי נטול טעם וריח. העריכה המקרטעת של העורכת זוכת האוסקר, קלייר סימפסון ("פלאטון") לא תורמת להידוק העלילתי ובעיקר מרגישה כאילו חייבים להתקדם אז מתקדמים, לא משנה מה היה לפני ולא ממש משנה איך זה ייגמר.הקאסט הבינלאומי של הסרט המורכב ממיטב כוכבי הקולנוע האמריקאים, הבריטים וגם צרפתייה אחת לא ממש תורם לאמינות הדמויות. ליידי גאגא במבטא רוסי, אדם דרייבר במבטא איטלקי עילג, ג'רמי איירונס אפילו לא מנסה לעשות מבטא והוא האיטלקי הכי בריטי שנראה על מסך הקולנוע, אל פצ'ינו מזכיר יותר את דמותו בסרט "דיק טרייסי" ואילו ג'ארד לטו מתחת לאיפור כבד פשוט מגוחך. סלמה הייק לא מצליחה להיפטר מהמבטא המקסיקני בתפקיד מגדת עתידות איטלקייה מגוחכת המייעצת לפטריציה. שחקנית נוספת היא קמיל קוטין ("10 אחוז") הצרפתייה כמאהבת של מאוריציו בפאה בלונדינית שנראית פשוט מגוחכת. אפס כימיה בין כל השחקנים מלבד פצ'ינו ולטו שנראה כאילו נהנים לעבוד אחד עם השני ומתענגים על משחק מוגזם יתר על המידה המזכיר יותר קריקטורות באחד מסרטי אוסטין פאוורס מאשר דמויות בדרמה רצינית.הכי מסכנה היא גאגא בכבודה ובעצמה שזהו תפקידה השני הראשי בסרט קולנוע לאחר "כוכב נולד". כל המשקל של הסרט העצום הזה הוא על כתפיה הדקיקות ונראה שהוא כבד יותר ממה שהיא יכולה לשאת. לאוסקר היא לא תהיה מועמדת, אבל אולי ל'ראזי' כן. בכל מקרה, תעזבו את המשחק, הבימוי, התסריט והעריכה. "בית גוצ'י" חייב להיות סרט עם סטייל, שיהיה מדהים לבהות בו, אבל למרבה הצער הוא מציג לוק מיושן, צילום לא מרהיב ולא מעניין. הסרט הזה הוא אחד המוצרים הכי תפלים שנראו על המסך הגדול בשנה החולפת. לדאבונו של רידלי סקוט, אין לו הרבה תחרות כי לא יצאו הרבה סרטים גדולים השנה לקולנוע ככה שהוא די ניצב לבד בקטגוריה מיוחדת אך ורק לו כאחד מאסונות האופנה והאסונות הקולנועיים הגדולים של שנת 2021.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י