הדוכס ביקורת סרט

בסרטו האחרון, לפני מותו ב-2021, הבמאי הבריטי הנודע רוג'ר מיצ'ל ("נוטינג היל", "ונוס", "האימא", "בודהה מהפרברים"), מספר סיפור אמיתי שהתרחש ב-1961 כאגדה על מהות האנגליות. קמפטון בנטון (ג'ים ברודבנט, "ברזיל", "מולאן רוז'"), גבר כבן 60 מניוקאסל, מתואר בסרט כבעל חלומות שאינו מצליח להחזיק מעמד באף עבודה, כותב מחזות שאיש אינו רוצה להפיק, אוטודידקט בעל תודעה חברתית ופוליטית מפותחת וחוש צדק, אך גם אדם שאינו מצליח לפרנס את משפחתו.הוא מנהל מאבק דון קישוטי נגד אגרת הטלוויזיה אותה הוא מסרב לשלם, ואף יושב בכלא על הסירוב הזה. לטענתו, יש לפטור את הקשישים, שהטלוויזיה היא כל עולמם, מתשלום האגרה. ציור של הדוכס מוולינגטון של הצייר הספרדי פרנסיסקו גויה שנקנה בסכום גדול על ידי ממשלת בריטניה כדי לשמור אותו כנכס לאומי, מספק לבנטון אמצעי לממש את תכניתו, אך הדברים אינם בדיוק כפי שהם נראים בתחילה. אשתו דורותי, (הלן מירן, "גוספורד פארק", "האישה בזהב"), עובדת כעוזרת בית בביתם של איש ממשל בריטי ואשתו (אנה מקסוול מרטין, "בית קדרות", שהייתה בת זוגו של הבמאי) שמפגינה כלפיה אמפתיה רבה ותומכת במאבקו של בנטון. לזוג שני בנים, ובת שנהרגה בהיותה בת 18 בלבד, ורוחה מרחפת מעליהם, ומהווה גם סיבה לחלק מהמעשים מעוררי התמיהה שהוא מבצע. שם הבת שנהרגה הוא מריאן, כשם אהובתו של רובין הוד בסיפור המיתולוגי, וכך נקשרת דמותו של בן מעמד הפועלים האנגלי לדמותו של השודד הלוקח מהעשירים ונותן את השלל לעניים.זהו סרט תיאטרלי, המתרחש ברובו בחללים סגורים. רובו מתרחש בביתם הקטן של בנטון ואשתו, שבו רוקדים לצלילי הקומקום הרותח, כשברקע מתנגן שיר על כוס תה. בית המשפט בו עומד בנטון לדין ועושה בית ספר למערכת המשפט הבריטית מהווה גם הוא מוקד של הדרמה. כך גם הבית המפואר של המעסיקה העשירה של דורותי והמאפייה בה עובד בנטון, שגם בה הוא נאבק למען הצדק. ברגעים המעטים בסרט בהם אנו רואים את מסעו של בנטון לעיר הגדולה לונדון, משולבים צילומים של לונדון בשנות ה-60 והמסך מתפצל כמחווה לסגנון הוויזואלי של הסרטים בעשור ההוא. למרות שזהו סרט המבוסס על מקרה אמיתי שקרה בשנות ה-60, רומז הבמאי למגפת הבדידות שתוקפת את העולם המערבי ושבאנגליה אף מונתה לו שרה מיוחדת. הוא שם בפי גיבורו הלא שגרתי נאום על כך שהטלוויזיה מפיגה את הבדידות של האדם המודרני והמנוכר ולכן יש לפטור את האנשים החלשים ביותר בחברה, אלו הזקוקים במיוחד לנחמה שבצפייה, מתשלום האגרה. בסוף הסרט, הכתוביות מגלות שהפטור הזה מומש רק בשנת 2000, ארבעים שנה לאחר מאבקו של בנטון. בכך אולי רומז הסרט שגם קמפיין חברתי של איש אחד, מוזר ככל שיהיה, עשוי להניב פירות, אם כי באיחור רב. מה שהסרט לא מציג הוא את השינויים בחוק כתוצאה מהמקרה של בנטון, שהקשיחו את ההגדרה של המעשה הפלילי.זה סרט "קטן" שמתבסס בעיקר על הווירטואוזיות של השחקנים. ג'ים ברודבנט נפלא בתפקיד הראשי ומצליח לייצר אמפתיה לדמות שאינה בדיוק שגרתית, בלשון המעטה. למרות כל מגרעותיו, והסרט אינו מצייר אותו כקדוש, הוא דמות מקסימה של אדם המאמין באמת ביכולת של אנשים לייצר סולידריות חברתית. בסיפור שהוא מספר בבית המשפט על חוויה משנת חיים שעבר כנער טמונה פילוסופיית החיים שלו, שעיקרה הוא "אני זה אתה ואתה זה אני". האדם אחראי גם לרווחתם של אחרים. הלן מירן מספקת לו קונטרה ראויה כאישה המתוסכלת תמיד מתעלוליו של בעלה. מירן, הידועה גם בגילום דמויות מלכותיות, הופכת כאן ל"מלכה" מסוג אחר.האמונה הבסיסית בטוב ליבו של האדם היא המנחה את הסרט הזה. כך, גם הדמויות מהמעמד העליון כמו עורך הדין של בנטון (מת'יו גוד, "הכתר") והמעסיקה העשירה של אשתו, מוצגים בצורה חיובית מאוד, הגובלת ממש באידיאליזציה. הסצנות בבית המשפט, בהן בנטון שוטח את תפיסת עולמו וכובש את לב כל הנמצאים באולם הופכות את הסיפור לאגדה בת זמננו. הסיפור האמיתי היה מורכב יותר ומצחיק פחות. בסרטו האחרון מצייר הבמאי דיוקן של בן מעמד הפועלים כגיבור עממי פגום אך מקסים, שמונע ממניעים אישיים, אך גם מרצון אמיתי בשינוי. מובטח חיוך ביציאה מהאולם, ואולי גם אמונה שהאדם, על כל מגרעותיו, אינו גרוע כל כך.

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall חדש 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024

מטפלות בעניינים The Nannies 2024

תכנית א' Plan A 2024

נשארים לחג The Holdovers 2024

הבית ברחוב פין The House on Fin Street 2024