שרלוט ביקורת סרט

"שרלוט", קופרודוקציה קנדית-צרפתית-בלגית בבימויים של צמד במאי האנימציה הקנדיים אריק וורין ("בלרינה") וטאהיר רנה ("ברוכים הבאים לוויין"), הוא סרט דרמה מונפש יוצא דופן ומרהיב ביופיו אשר מביא אל המסך את סיפור חייה המדהים של האמנית היהודייה-גרמנייה, שרלוטה סלומון, שנספתה באושוויץ בגיל 26, ואת יצירת המופת האוטוביוגרפית שלה "חיים? או תיאטרון?".הסרט מגולל את סיפורה של סלומון, שנולדה ב-1917 למשפחה יהודית-גרמנית אמידה ושאפה להיות אמנית מקצועית – שאיפה שנתקלה בקושי רב עבור אישה יהודייה שהתבגרה בתחילת מלחמת העולם השנייה. עם עליית האנטישמיות בעיר הולדתה ברלין, היא חיפשה מקלט בדרום צרפת והחלה לצייר את סיפור חייה. לפני מותה בטרם עת באושוויץ, בגיל 26, יצרה סלומון למעלה מאלף ציורים המתארים את חיי הוריה, סבה וסבתה, חבריה ואוהביה. היא כינתה את אוסף הציורים האלה "חיים? או תיאטרון?" וזיכרונה חי כעת באוסף האמנות האוטוביוגרפי הזה, שנחשב כיום בעיני רבים כרומן הגרפי הראשון. בתחילת הסרט אנו פוגשים את שרלוטה בת השמונה, על סף אובדן אמה, ולאחריה מתרחשת קפיצה בזמן לשנת 1933, כאשר היא כבר בת 16. למרות התעקשותם של אביה ואמה החורגת הטרייה להכריח אותה לעבוד כתופרת, שרלוטה אינה מתכוונת לוותר על הקריירה שלה כאמנית. היא מצליחה לתפוס מקום בבית ספר לאמנות ידוע בברלין, אבל לא עובר זמן רב עד שהיא מגורשת בגלל היותה יהודייה.אביה נלקח למחנה ריכוז ושרלוטה נשלחת להתגורר עם סבה וסבתה מצד אמה בדרום צרפת, שם היא זוכה להזדמנות להתאהב בזמנים מורכבים מנשוא. בסופו של דבר כל החוויות האלה יחד מובילים אותה לצייר את סיפור חייה. האוסף כולל בתוכו מאות ציורי גואש, סיפור מסע בן 32 אלף מילים של אמן מלא בסודות משפחתיים אפלים ומספר רב של רבדים טקסטואליים המכיל בתוכו גם רמזים מוזיקליים. "אני אשים בו את כל מה שיש לי", אומרת שרלוטה בסרט, "הכל יפה והכל מחריד". בקולה של קירה נייטלי בתור שרלוטה, אנו נחשפים לסיפור קורע לב של התגברות על קשיים משפחתיים בתקופה נוראית. סיפורה אינו מוכר כמו סיפורה הנודע של אנה פרנק, אשר גם הוא זכה השנה לעיבוד קולנועי מונפש על ידי הבמאי הישראלי המוערך ארי פולמן, אך יצירה זו היא לא פחות חשובה, כשיצירותיה של סלומון זוכות לקבל ביטוי באמצעות טכניקת ההנפשה המסורתית ביראת כבוד וברגישות פואטית.סלומון היא אחת האמניות הגדולות של המאה ה-20, אשר זוכה עתה להכרה לה היא ראויה. היא נחשבת למי שהמציאה את ספר הזיכרונות הגרפי הראשון בו שילבה אוטופיקציה (שילוב פרטי מציאות בבדיה) והאלמנטים הרעיוניים שעומדים מאחורי יצירותיה נמצאים כיום בשימוש נרחב בספרה האמנותית-תרבותית. הסרט כשלעצמו מעביר מסרים של העצמה נשית בתקופה אפלה, אך יותר מכול הוא ממשיך לשמר את זיכרון השואה גם עבור הדורות הבאים.