ילד קטן בעיירה נידחת מתאהב בעולם הקולנוע דרך בית הקולנוע בעיירה וקשר הדוק עם מקרין הסרטים שמכיר לו את נפלאות הקולנוע – במילים אלו אפשר לתמצת את הסרט האיטלקי זוכה האוסקר הנפלא "סינמה פרדיסו" וגם את נציג הודו לאוסקר הנוכחי "הצגת הקולנוע האחרונה" (שלא נבחר לחמישייה הסופית אך גבר על הסרט ההודי המדובר "המרד הגדול" – RRR) אולם למרות הדמיון בין הסרטים, אשר שניהם ניחנים בנוסטלגיה לעבר התמים ובאהבה טהורה למדיום הקולנועי, "הצגת הקולנוע האחרונה" אינו מרגיש כמו חיקוי אלא הולך בדרך מרגשת ומוצלחת משלו.העלילה עוקבת אחר הילד סמי (בהבין רבארי שובה הלב שנבחר מבין 3,000 מועמדים לתפקיד), המוכר צ'אי יחד עם אביו בתחנת רכבת בעיירה הנידחת שבה הם גרים בהודו. כשאביו הקפדן לוקח אותו לראשונה בחייו לראות סרט דתי בקולנוע, הוא מתאהב מיידית למורת רוחו של האב. הוא חוזר ומתפלח לבית הקולנוע שוב ושוב ומסולק פעם אחר פעם, עד שהוא מתיידד עם המקרין פאזאל (בהשווש שרימיל) שבתמורה לאוכל הטעים שמכינה אמו של סמי, מאפשר לו לצפות בסרטים מחדר המקרין ומלמד אותו את רזי המקצוע.
פרסומת
אבל סמי לא מסתפק בכך. הוא רוצה להביא את החוויה לחבריו ולתושבי הכפר ומחפש דרכים לתפוס אור בעצמו וליצור קולנוע מחתרתי בעיירתו. הוא גונב יחד עם חבריו עותקי פילם שמאוחסנים בתחנת הרכבת כדי ליצור בית קולנוע שכונתי שבו הכל מאולתר, הסאונד נוצר באמצעות קרקוש בכלים של הצופים, אך החוויה הקולקטיבית מהנה לא פחות וזמינה לכולם. עם הזמן, גם זוהרו של בית הקולנוע השכונתי הולך ומתעמעם כשההמצאה הטכנולוגית של מקרנים דיגיטליים דוחקת את ימי הפילם ואת תפקיד של המקרין, שהידע שצבר אינו נחוץ עוד.הבמאי פאן נאלין, שזכה להצלחה גדולה עם סרטו "סמסרה" משנת 2002, מעיד על עצמו כחובב קולנוע מושבע שצפה באלפי סרטים והשתתף במאות פסטיבלים. ניתן לראות את האהבה שלו למדיום וההבנה שלו לגבי מדוע סוג האמנות הספציפי הזה הפך לפופולרי ביותר וכל כך מרגש את הקהל הרחב. הוא מציג סרט שהוא מכתב אהבה לקולנוע, רצוף בסצנות שהן מחוות לסרטים אהובים עליו (מ"לורנס איש ערב" ועד "אודיסיאה בחלל"), אך כזה שמאוד רלוונטי וספציפי למקום שבו הוא מתרחש – הודו הענייה, אחת המדינות בהן הקולנוע המקומי הוא המצליח ביותר בעולם ונחשב לבילוי זול שמאפשר לאוכלוסייה לברוח מהמציאות היומיומית הקשה שהיא חווה.
מפתה להשוות את הסרט לא רק ל"סינמה פרדיסו", אלא לשלל סרטים מהעת האחרונה של במאי קולנוע שחוזרים לילדותם ומנסים להבין מה קרה אז שהוביל אותם למסלול חייהם. רק כעת מוצגים בבתי הקולנוע שני סרטים של במאים מסוג זה - "הפייבלמנים" של ספילברג ו"ימים של תום" של ג'יימס גריי, לצד "בבילון" של דמיאן שאזל שמהווה געגוע לימי הקולנוע ההוליוודי אי אז בשנות ה-20. בשנים האחרונות גם חזינו ב"רומא" של אלפונסו קוארון ו"בלפסט" של קנת בראנה שחזרו לילדותם של הבמאים. אך יותר מכל מזכיר סרטו של נאלין את הסרט הנפלא "רגע אחד" של ז'אנג יימו, שלא הוקרן בבתי הקולנוע בישראל, שמראה גם כיצד הקולנוע מעניק השראה ונחמה באזורים הנידחים ביותר של העולם.פאן יוצר סרט שקשה שלא להתאהב בו. כזה שכל חובב קולנוע שנשבה בקסם של המסך הגדול יחווה ממנו הנאה של ממש. זהו סרט ספוג באהבה אמיתית למדיום, סוחף ומרגש, שגם אם לעיתים נדמה כי הוא נוסטלגי ולוחץ על בלוטות הרגש מדי, הוא הודף את ההתנגדויות בכנות, ישירות וטוהר שלו.
נוסחא שלא יכולה לאכזב. מי מאיתנו לא מתגע לילדות הרחוקה או הקרובה? הזכרונות היפים והאירועים שעיצבו את אישיותנו וליוו אותנו לחיינו הבוגרים.סרט נעורים בעל קסם גם אם הוא לא כל הזמן מצליח לסחוף עד המקסימום.מסר שעובר בייחוד לקראת הסוף, מדבר על ההכרח להתקדם בחיים ,אבל מבלי לשכוח מניין באנו על כל המשתמע מכך. ציון 7.5.
שם:עומרגיל:4108/07/2023 12:23:04
9/10
סיפור התאהבות של ילד הולדי בתעשיית הקולנוע. כל מי שאוהב סרטים, יהנה מהסרט הזה.
שם:אילתגיל:6601/04/2023 00:34:13
8/10
סיפור על ילד מכפר נידח בהודו שמוקסם מתהליך עשיית סרט.הוא מפענח לבד את תכונות קרן האור וחשיבותה ביצירת סרט.הוא עוזר בסתר בחדר ההקרנה,מחפש תמונות ודמויות וממציא סיפורים.מפעיל את חבריו באהבה הגדולה שלו לקולנוע.מומלץ.