16 שנה עברו מאז סרטו השני של התסריטאי/במאי טוד פילד, אבל למרות ההצלחה הוא שמר על שקט תעשייתי. הוא ניסה להרים מספר פרויקטים, אך אף אחד מהם לא הגיע לידי הפקה. פילד, מי שנחשב בזמנו לאחת ההבטחות הגדולות של הוליווד, פשוט נעלם. הוא הספיק לביים שני סרטי קולנוע משובחים: "בחדר המיטות" סרטו הראשון מ-2001 שהיה מועמד ל-6 פרסי אוסקר, וסרטו השני "ילדים קטנים" משנת 2006 שהיה מועמד ל-3 פרסי אוסקר. עכשיו הוא חוזר עם אחד הסרטים המשובחים, המסעירים והסנסציוניים של השנה החולפת, "טאר המנצחת". את יריית הפתיחה המפוארת שלו הוא ביצע בפסטיבל ונציה שם כוכבת הסרט, קייט בלאנשט, זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר.
לידיה טאר (בלאנשט), היא אחת המלחינות והמנצחות החשובות בעולם. היא זוכת EGOT (אוסקר, אמי, גראמי וטוני), היא המנצחת הראשית של הפילהרמונית של ברלין. ההיכרות של קהל הצופים עם לידיה טאר, היא דרך שיחה אודות חייה על הבמה עם סופר ועיתונאי ותיק של ה"ניו-יורקר", אדם גופניק. מדובר בשיחה ארוכה למדי שבה אנחנו נחשפים לכל ההיסטוריה של טאר, להישגים הגדולים שלה, הגישה שלה לעבודה, הפילוסופיה שלה על מוזיקה ומערכת היחסים עם המנטור שלה ליאונרד ברנשטיין. טאר, או יותר נכון בלאנשט, ממגנטת את הצופה עם הדמות היומרנית הכל כך מלאה בעצמה. כאשר בוחנים את התנהלותה של טאר בשיחה מול אולם מלא ושוקק שהגיע לגמוע כל מילה ומילה שיש למוזיקאית הגדולה מהחיים להגיד, הקהל באולם הקולנוע יכול להבין מדוע טאר הצליחה, וזה לא רק בגלל הכישרון העצום. היא בעלת כריזמה סוחפת ובלתי ניתנת לעצירה.
פרסומת
טאר נמצאת בשיא הקריירה שלה וככל שהיא מצליחה יותר, נראה שגם הבלמים פחות עובדים. בפעם הראשונה שאנחנו נחשפים להתנהגות בעייתית היא בכיתת אמן בג'וליארד מול קבוצה קטנה של סטודנטים למוזיקה השואפים להיות מנצחים. מה שמתחיל כאירוע חביב הופך במהירות למופע שלם של התנשאות נשכנית, כאשר היא מתנגחת בסטודנט צעיר על ההתנהלות הפוליטקלי קורקטית שלו. עד כדי כך היא מעליבה אותו, שהוא נוטש את השיעור כאשר הוא מקלל אותה. טאר כנראה מוזיקאית ומנצחת מבריקה, אבל היא מזלזלת בכל מי שמרגיש קטן ערך ממנה או גרוע מזה - עלול לפגוע בקריירה שלה.
בשתי הסצנות הפותחות הנ"ל אנחנו למדים מי זו לידיה טאר. מצד אחד מוזיקאית מבריקה ואמנית במה מוכשרת המסוגלת לכשף אולם שלם במונולוגים ארוכים. היא אלגנטית, אינטלקטואלית, חזקה וייחודית, אבל יש לה גם צד אפל. כל מי שלא נאה בעיניה או לא מתאים לאג'נדה הנוכחית שלה יגלה שהיא תוקפנית ובוטה המתנהלת לפי גחמות מניפולטיביות. היא רוקחת מזימות כדי לפגוע באנשים הקרובים אליה וגם הרחוקים. עם זאת היא גם תלותית. היא תלויה בבת זוגה, הכנרית הראשונה של הפילהרמונית של ברלין, בגילומה של נינה הוס ("ברברה") שיחד איתה הן מגדלות ילדה צעירה. הייתה לה גם מערכת זוגית עם העוזרת האישית שלה פרנצ'סקה בגילומה של נעמי מרלן ("דיוקן של נערה עולה באש"). השתיים מסתירות סוד שעתיד לפרוץ בכל רגע ועלול לסחרר את עולמה הכל כך בטוח של טאר.
פילד רומז על משהו אפל בעברה של טאר, מעשיה נחשפים בכל הנוגע להתנהלות שלה מול אחת מבנות חסותה, אולי לא רק אחת. המוניטין המושלם של המאסטרית הגדולה מהחיים נסדק ולאורך כל הסרט הסדקים רק הולכים וגדלים, עד שאפילו טיטאנית לכאורה גדולה מהחיים כמו גיבורת הסרט לא יכולה להציל את עצמה מהחורבן שמחכה לה מעבר לפינה. במונחים מצומצמים זהו עוד סרט בגל ה-#MeToo הטעון והמאוד חשוב, אבל "טאר המנצחת" הוא הרבה יותר מזה. כן ברור לנו שטאר היא פתיינית. אנחנו צופים בה בפעולה וזה כל כך שקוף, מביך ומעורר גיחוך.
הגאונות של הסרט היא שעל אף העובדה שהסרט מסופר כולו מנקודת מבטה של טאר הוא איננו מעורר אמפתיה לדמותה, אבל פילד ואיתו בלאנשט מצליחים לעורר בקהל את היכולת להבין את מה שמתחולל בתוך נפשה האנושית אך הכל כך פגומה של טאר. מי שהייתה אדם שפגע בחלשים ממנו וניצל את כוחו, עכשיו נמצאת בצד השני של המתרס כמי שכל הקריירה והחיים הבטוחים שהיא בנתה בעשר אצבעות מתרסקים לנגד עיניה. הסרט הזה הוא חקירה מעמיקה ומורכבת בדמות שהיא גם המקרבנת וגם מי שעומדת להיות הקורבן. פילד מצליח לעשות זאת בלי הטפות מוסר ובלי לעורר תחושת צדקנות פוריטנית הוליוודית טיפוסית.
"טאר" הוא קולנוע עוצר נשימה, עשוי באלגנטיות מעוצבת בקפידה על ידי צוות טכני מושלם. לפני הכל הסרט הזה הוא של זוכת שני פרסי האוסקר, קייט בלאנשט, המספקת כאן הופעה בעלת עוצמה אדירה אך תמיד מדויקת, מדודה ואכזרית כמו סכין חד. לידיה טאר של בלאנשט היא דמות מכשפת, מושכת, מפתה, מלאת תשוקה אבל מאוד מפחידה. בלאנשט, שכבר סיפקה כמה וכמה הופעות קולנועיות שהפכו לנכס צאן ברזל בהיסטוריה של הקולנוע, מספקת לקהל הצופים שיא חדש ונוצץ במיוחד שנותן לכישרון שלה להתפרץ כמו המוזיקה הקלאסית הסוחפת בסרט. "טאר" הוא מסע הלוויה לקריירה של דמות פיקטיבית, אבל גם רמז לבאות לאמנות הקלאסית. הוא מציג עידן חדש שעתיד לשנות את הדרך שבה הקהל הרחב יצרוך תרבות ויתפוס את הטיטאנים הגדולים של האמנות הזו, כפי שטאר נתפסת על ידי צעירים המתעדים אותה ברגעים לא סימפטיים בטיקטוק ובאינסטגרם. סרט גדול מהחיים על החיים עצמם.
שם: עומרגיל: 40כתוביות סיום מתישות בפתיחה ומייד אחריהם דו שיח משמים של כ-10 דקות הדליקו לי נורה אדומה. אכן מדובר בסרט משעמם ביותר. נתתי הזדמנות למשך שעה ועצרתי.
שם: אילתגיל: 66סרט מצויין,מציג בתחילה עובדות על שאין נשים מנצחות על תזמורות גדולות,כי נדרש מהן להיות מושלמות ואפילו יותר.גברים באותו מקצוע יכולים להיות פחות ממושלמים והעולם סולח,מעריץ,וסוגד להם.בלאנשט משחקת מצויין.