אמצע החיים ביקורת סרט

Midlife Movie Review

רון פוגל על "אמצע החיים":
"תעשיית קולנוע נורמלית חייבת הרבה יותר סרטים שכאלה"

סרט ארכיון שתף/י

משחק צחי הלוי, חן אמסלם, שלום אסייג, יניב סוויסה, מורן גרוס במאי/ת יריב הורוביץ, דני רייספלד

ישראלי

ביקורת סרט לאמצע החיים מאת רון פוגל | מבקר קולנוע בכיר

ציון המבקר

"אותנטי ומרגש"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

6.4/10

היכן תצפו?

בקולנוע

69.0% בבית

13.8% לא אצפה

17.2%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

סרט טוב מתחיל בראש ובראשונה מסיפור טוב. דני רייספלד יודע לספר סיפורים. בשני סרטיו הקודמים "פנתר לבן" ו"אל תחכי לי" הוא צלל לעולמם של בני נוער בטבריה והציג לצופה עלילה אותנטית ומרגשת שהתמקדה בשוליים של החברה הישראלית. הפעם בסרטו החדש (שביים ביחד עם יריב הורביץ) הוא עובר לראשונה לעולם המבוגרים ועוסק באנשים שנקלעים למשברים קיומיים. התוצאה גם הפעם מרגשת ואמינה. רייספלד מכוון לבדר את הצופה ואין בכך כל רע. דמויותיו אינן הכי מורכבות ואין רבדים רבים לסיפור, אך בסופו של דבר מדובר בקולנוע בגובה העיניים שאני טוען שנים שהוא הוא מהווה את אבני היסוד של תעשיית קולנוע בריאה שלא יכולה לחיות רק על ארט-האוס יומרני.הסרט המבוסס על הרומן "אין שם לאהבה" של דודי גודר (גילוי נאות - נחשפתי לאחד הגרסאות הראשונות של התסריט וכבר אז חשתי כי מדובר בנוסחה מנצחת) עוסק במשולש רומנטי. אחינועם (חן אמסלם זגורי הנהדרת) בורחת עם שתי בנותיה מבית חרדי וקוראת לעזרה לאחותה החילונית שרי (מורן גרוס). כשזו אינה נענית לתחינותיה לעזרה ושתי בנותיה נלקחות ממנה מוצאת אחינועם מקלט בהתנחלות מבודדת בשומרון בעזרת הרב ניסים אותו מגלם שלום אסייג הנפלא, שכל דקה שלו על המסך היא שיר הלל למכובדות ולעממיות במובן הטוב של המילה.

שש שנים קדימה ושרי חולה בסרטן ובעלה הטייס יונתן (צחי הלוי המצוין) לוקה במשבר קיומי ומתחיל לפקפק בכל מה שיקר לו. במחלקה האונקולוגית יפגוש יונתן את הרב ניסים ויתחיל להתקרב לדת. יונתן יפגוש את אחינועם, אחות אשתו, והעניינים יסתבכו.המלודרמה בקולנוע הישראלית כמעט ולא קיימת מאז ימי ג'ורג' עובדיה, וחבל שכך. קרן ידעיה ביימה לפני מספר שנים את "כלת הים" המעולה העוסק במערכת יחסים בלתי אפשרית - סיפור רומיאו ויוליה ערבי יהודי על רקע העיר יפו. בסרטים אלו, כמו ב"אמצע החיים", לוקחים רייספלד והורוביץ את הצופה לשיאי הרגש ולא בוחלים בדבר כדי לתת לדמעות לשטוף את המסך (גם שמי זרחין מפליא בדרמות משפחתיות, אך אצלו הדבר תמיד מהול בהומור ובסוריאליזם).

הדמויות הן קלישאות - "הטייס" ,"המתנחל" וה"מורדת" אך הדבר אינו גורע מההנאה מהסרט שבו סובלים ובסוף מגיעים לקתרזיס רגשי מזכך. "אמצע החיים" היא דרמה עממית שאינה מתחכמת לרגע ומדברת לצופה ישירות וללא הסתעפויות.אחד הסרטים המצליחים בקולנוע הישראלי בשנים האחרונות הוא סרטו של ארז תדמור, "בחורים טובים" העוסק בשידוכים בחברה הדתית - ללא פטרוניות וללא שיפוטיות. גם סרטם של רייספלד והורוביץ מתעסק בנושא הדת והאמונה אך אינו מנסה לכפות את דעתו על הצופה. הסרט מתייחס בכבוד ליהדות על גווניה השונים וטוב שכך."אמצע החיים" הינו בידור מספק ואף למעלה מכך ואני מצפה בשקיקה לסרטו הבא של דני רייספלד. תעשיית קולנוע נורמלית חייבת הרבה יותר סרטים שכאלה כדי לקיים קשר בריא וטוב עם הקהל הישראלי שצמא ליצירות שהוא יוכל לבוא אליהן, להתרגש מהן ואז להמשיך בדרכו הסיזיפית לחיים במציאות הבלתי אפשרית בארץ הקודש.

רון פוגל | מבקר קולנוע בכיר

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י