ב-2017 אזרחי ארצות הברית היו מפולגים. לאחר זכייתו המפתיעה של טראמפ בבחירות 2016, השערות רבות הועלו על האפשרות שהזכייה לא הייתה ישרה, ורבים טענו שלרוסיה הייתה יד בעניין. התשובה לשאלה הגדולה הייתה קיימת, ואישה צעירה אחת, חובבת יוגה ופוקימון שבמקרה גם עבדה כבלשנית בסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי (NSA) ובחיל האוויר האמריקאי, ידעה את האמת, והחליטה שגם לעולם מגיע לדעת. שמה היה ריאליטי ווינר. אמנם זה נשמע כמו תקציר של סרט עלילתי מומצא, אבל זהו סיפור אמיתי לחלוטין, כל חלק ממנו. אפילו שמה יוצא הדופן של הגיבורה.סרט הביכורים של הבמאית טינה סאטר מציג את סיפורה של חושפת השחיתויות דרך סצנה אחת, שלקוחה כולה – מילה במילה, עד לרמת הגמגומים והשיעולים, מתמליל ההקלטה המקורי של הבולשת הפדרלית (FBI) מה-3 ביוני 2017 – היום שבו הופיעו בחצר ביתה של ריאליטי שני סוכנים עם צו חיפוש, וחקרו אותה בסבלנות רבה במשך 3 שעות. מבלי לשנות מילה מהתמליל המקורי, הסרט שאורכו 83 דקות בלבד, מצליח עם טכניקות צילום ועריכה מופתיות להמחיש את אותן השעות עם כל המתיחות, הדריכות והעצבים שאפפו אותן, ברגע האינטימי והרה הגורל הזה בחייה של ווינר.
פרסומת
חלק ניכר מסיפור חייה המרשימים והמפתיעים של ווינר מופיע במלוא הדרו באותה חקירה בודדה, אך הסוף הידוע של סיפורה מרחף מעל לראש לכל אורך הסרט. להדלפה של ריאליטי בסופו של דבר לא הייתה ההשפעה שציפתה. העיתון אליו שלחה את המסמך היה גם זה שברשלנותו חשף אותה, וכבר יומיים לפני שהכתבה פורסמה ריאליטי נעצרה; מה שאפשר למדינה להכתיב את הנרטיב כך שייקח את כל הפוקוס מעצם החשיפה. ריאליטי הוצגה כבוגדת, סכנה לביטחון הלאומי, ואפילו טרוריסטית. היא נשפטה באשמת החזקה והעברה של מודיעין ביטחוני, תחת חוק הריגול; חוק שמונע ממנה לדבר על כל דבר ספציפי שנוגע לפרשה, כמו מה למעשה הדליפה, ומדוע. לבסוף היא קיבלה את העונש הכבד ביותר שניתן אי פעם לחושף שחיתויות – 5 שנות מאסר ו-3 שנים במאסר על-תנאי. בזכות התנהגות טובה היא השתחררה למאסר על תנאי לאחר 4 שנים, וסוף סוף קיבלה את ההזדמנות להציג את גרסתה, אבל בשלב זה היא כבר לא הייתה היחידה שעשתה זאת.האי-שגרתיות שניכרת בכל רגע בסרט הזה, מהתסריט ועד העריכה, מתחילה בכלל מהבמאית. עד השנה האחרונה השם טינה סאטר לא היה מוכר בעולם הקולנוע, מפני שסאטר הגיעה מהתיאטרון. הקריירה הצבעונית שלה כבמאית, מחזאית ומנהלת אומנותית בתיאטרון, מכילה לא מעט הישגים בתחום. לתמליל החקירה היא נחשפה זמן קצר לאחר שריאליטי נאסרה, והעלתה אותו לראשונה על הבמה ב-2019, במחזה בשם "האם זה חדר" (Is This A Room), אבל הצורך להעביר את ההצגה לסרט הרגיש לה מובן מאליו מההתחלה. לטענתה כבר בהיתקלותה הראשונית עם התמליל הוא הרגיש לה כמו מותחן. וכך באופן טבעי יצאה לביים את סרטה הראשון, שהוכיח את כישרונה גם בעולם הקולנוע כבר בפברואר אשתקד כשהוצג לראשונה בפסטיבל ברלין, ונרכש על ידי HBO זמן קצר לאחר מכן.
כסרט שמושתת על הקלטה באופן כה נאמן, לא מן הנמנע שכמו סאטר, גם "ריאליטי" ינפץ את הציפיות. בהתאמה עם היותו מקטע מתוך המציאות, לסרט אין אקספוזיציה נוחה שנותנת את הרקע לסיפור, והקהל לא מקבל יותר מידע מהדמויות. למעשה, הקהל יודע פחות מכולם. לעיתים פיסות מידע קריטיות שאינן נאמרות נזרקות כרמיזות חפוזות בצורת הבזקים, אך סיפורה של ריאליטי ווינר נחשף בפנינו בדיוק כפי שהוא נחשף לאותם הסוכנים. עיקרי אישיותה נפרסים בזה אחר זה במהלך 'שיחת החולין' המאוד ארוכה שהיא מנהלת עם הסוכנים; התחביבים המגוונים והלא צפויים שלה, מדוע בחרה ללמוד את השפות שלמדה, ושאיפותיה הפטריוטיות להתפתח בשירותה הצבאי בבסיסים מסביב לעולם. אותה שיחת החולין הקלילה לכאורה נהפכת ליותר ויותר מייאשת כשאנו, וגם היא, מבינים שכל זה נועד למשוך את הזמן לקראת עיקר האירוע, הבלתי נמנע – החקירה.
הסרט מצליח בערמומיות חיננית להעביר את סיפור הפרשה במלואו, מבלי להזכיר מילולית אף פרט ספציפי שנוגע לו; כמו שמות הצדדים המעורבים, או עצם המסמך שהודלף, ובמקום זאת משמיע רק את הרמיזות המעורפלות שנאמרו בהקלטה. החוסרים בתמליל של השורות שמטבע הדברים צונזרו, זוכים לטיפול יצירתי ועוצמתי במיוחד כשסאטר מצליחה במקוריות רבה להמחיש אותם, ולתת נוכחות לחלל שיצרו; כשאת אותו החלל היא ממלאת בהצגה חטופה של קטעי מאמרים וכתבות הנוגעות לעניין שצונזר. מלבד זאת, הסרט מקבל את עוצמתו דרך הכוריאוגרפיה המדויקת של תנועות השחקנים והבעותיהם, בדגש על הבעות הפנים המזעריות אך מלאות המשמעות של סידני סווייני הכישרונית ("אופוריה", "רק לא אתה") שממחישות ביעילות רבה את כל מה שלא נאמר במילים. העיבוד היחיד שההקלטה זוכה לו הוא השימוש המבריק בהפוגות דרמטיות ומורטות עצבים לכל אורך הסרט, והסאונד המערער שמלווה אותן. סאטר עושה עבודה מופלאה בשיקוף התחושה הטורדנית והמתוחה שריאליטי הייתה שרויה בה לאורך האירוע.הסיפור של ריאליטי ווינר זכה ועודנו זוכה לחשיפה נרחבת בתקופה האחרונה, כשמלבד הסרט וההצגה של טינה סאטר, ב-2021 יצא דוקומנטרי על הפרשה בשם "ריאליטי ווינר", והשנה עתיד לצאת סרט עלילתי נוסף בשם "ווינר" (אפשר לומר שמיצו את כל האפשרויות), בו תככב אמיליה ג'ונס ("קודה") ואותו יוביל כיוון מקורי יותר של ביוגרפיה קומית. ריאליטי עצמה, אם תהיתם, לא מתכננת לצפות באף אחת מהגרסאות האלה על חייה. היא שמחה שמילתה מופצת, ותומכת בכך, אך טוענת שאין לה רצון לחוות מחדש את החוויה שהייתה כה טראומתית עבורה. אפשר להגיד בביטחון שווינר צדקה באמונתה העיוורת כשהפקידה את סיפורה בידיה של טינה סאטר, שעשתה עמו צדק מופתי. הבמאית הטרייה, שנקווה שנשמע ממנה עוד הרבה, הצליחה לקחת את המציאות ולהפוך אותה לאמיתית עוד יותר, כשהיא מכניסה כל צופה לנעליה של ריאליטי ווינר, ומראה לעולם מי היא הייתה באמת.
סרט מאוד מעניין,השחקנית מצויינת.כל הסרט כולו ממחזר תהליך תישאול של הבולשת,כולו מוקלט,שעות של חקירה לוחצת,לא מרפה,עד השלב לו החוקרים ציפו.הנחקרת לבדה מתמודדת מול הפלישה הפתאומית למרחב הפרטי שלה,ואט אט מבינה ששגתה.
שם:עומרגיל:4204/08/2024 09:41:21
8/10
מצד אחד מי שמתחבר לפוליטיקה ולחקירות, יאהב מאוד את הסרט. מצד שני, העובדה שמצולם כמעט כולו בחדר קצת משעמם. ובנימה אופטימית, מייחל לשובו של טראמפ לכסא נשיא ארצות הברית.
שם:בתיהגיל:7031/07/2024 17:43:17
9/10
סרט מעניין ושונה מהרגיל. מלל אותנטי של חקירת חשודה בהדלפת מסמך מסוווג ע"י סוכני FBI. משחק מצויין.