ממלכת בהוטן היא אחת המדינות המבודדות בעולם. היא נמצאת בהרי ההימלאיה וגובלת בצפונה בטיבט ובדרומה בהודו. רק ב-2008 נערכו בה לראשונה בחירות והיא הפכה למונרכיה חוקתית. למרבית ההפתעה בבהוטן מתקיימת תעשיית קולנוע ואחד מהבולטים מבמאי הקולנוע בה הוא הוא פאוו צ׳וינינג דורג׳י, הבמאי שזכור לקהל הישראלי מסרטו הקודם "לונאנה: יש יאק בכיתה" שהיה מועמד לאוסקר ושבר קופות בארץ .דורג'י מחזיר את בהוטן אל המסך הגדול בסרטו החדש "הנזיר והרובה". גם סרט זה נבחר להיות הנציג של המדינה לאוסקר וגם בסרט הנוכחי הוא מעמת ישן מול חדש ובודהיזם ורוחניות מול העולם המערבי והקפיטליזם. לטעמי מדובר בעליית מדרגה קולנועית וסרטו הנוכחי מתעלה על הקודם. רעיונית הוא הרבה יותר מורכב ועלילות המשנה שבו מתאחדות לתוצאה מהנה עם קריצה פוליטית.
פרסומת
השנה היא 2006 ובבהוטן נערכים לבחירות הראשונות שעומדות להיערך בממלכה. מתבצע מרשם בעלי זכות הצבעה ונציגי המלך מנסים להסביר לתושבים מה הן מפלגות. זה אולי נשמע מעט נאיבי אבל הבמאי מנצל את הסיטואציה לומר דבר או שניים על קידמה ועל עם שבכלל לא בטוח שהוא מעוניין שהפוליטיקה תיכנס לחייו.מעבר לבחירות בממלכה, העלילה הראשית בסרט היא זו של אספן נשק אמריקאי החפץ לרכוש רובה ישן מימי מלחמת האזרחים האמריקאית הנמצא מכל המקומות בעולם אצל נזיר בהוטני. צירופי מקרים משעשעים ומתוחכמים (כולל סצנת משא ומתן נהדרת) יביאו את האספן למרדף אחרי הרובה המבוקש כשנזיר צעיר יחפוץ את הרובה עבור המאסטר שלו, שבכלל מעוניין ברובה לצורך פולחן עתיק יומין. שמו של הסרט "הנזיר והרובה" מציג את הקונפליקט בין הרוחני לגשמי המתחולל בממלכה המחדשת את פניה.
עוד בסרט התייחסות לאייקון מערבי העונה לשם ג'יימס בונד שהתושבים צופים בשקיקה בעלילותיו דרך מסך הטלוויזיה שבשעה טובה הגיעה לביתם. את תמונת הנוף המסורתית על קיר הבית מחליף פוסטר של הסרט " קוונטום של נחמה" בכיכובו של דניאל קרייג ונדמה שאין מנוס והקידמה, על יתרונותיה ומגרעותיה, הצליחה להגיע גם למקומות רחוקים כמו בהוטן.אי אפשר שלא להתייחס לנוף הבתולי הנשקף מכמעט כל סצנה בסרט ומותיר תחושה של עולם ישן ונאיבי שאינו יכול בפני הקידמה. הכבישים משובשים והרכב שמסיע את האספן האמריקאי נתקע במהלך הנסיעה. הנזירים הבודהיסטים עם הגלימות האדומות משתלבים היטב בטבע עוצר הנשימה ומשרים על הצופה אווירה רוחנית משהו. "הנזיר והרובה" אינו מתיימר להגיגים כבדים ועמוקים מדי על העולם שאותו הוא מציג בפני הצופה, אולם בדרכו האגבית והנונשלנטית הוא מספק חווית צפייה מהנה, חכמה ולעיתים משעשעת.
ביקורת זו נועדה לאזן את ההגזמות הפרועות של מי שנתנו ציון 10. לא שזה סרט רע - זה סרט סביר, חביב, לא יותר מזה. יש בו בעית משחק של דמות מסוימת, פיתוח עלילה שדורש שיפור, סך הכל הציון שהייתי נותן הוא 6.5. אפשר לראות, אפשר גם לא לראות. בטוח לא מתאים לצעירים, הם ישתעממו.