אחד הפרסים המחולקים בסיום פסטיבל הקולנוע בוונציה הוא פרס מרצ'לו מסטרויאני לשחקן מבטיח, על שם מי שנחשב לגדול שחקני איטליה בכל הזמנים. בשנת 1972 הולידו הוא וקתרין דנב - ענקית הקולנוע הצרפתייה בת בשם קיארה שגדלה והפכה לשחקנית בעצמה ורשמה קריירה סבירה, שרחוקה שנות אור מהפסגות שהוריה הגיעו אליהן.הסרט "מרצ'לו מיו" שעולה כעת לאקרנים מציג את קיארה מסטרויאני בגיל 52 כשהיא סובלת ממשבר זהות ומרגישה שהקריירה שלה תקועה. האם זה כך באמת? האם קיארה משחקת את עצמה או רק מגלמת שחקנית צרפתייה במשבר שבמקרה אביה הוא מרצ'לו מסטרויאני? והאם יש בכלל טעם להתחבט בכל השאלות הממש לא חשובות האלו?
פרסומת
קיארה מישירה מבט למראה בחדרה ולפתע היא רואה את דמותו של אביה. בהחלטה של רגע היא רוכשת פאה ושפם מלאכותי וחליפה גברית ומתחילה להתנהג כאביה ואף נוסעת לאיטליה שם פרחה הקריירה שלו. הסרט מלא במחוות וציטוטים לקריירה של מרצ'לו מסטרויאני, כולל סצנת המזרקה הבלתי נשכחת מ"לה דולצ'ה ויטה" שמבצעת הפעם קיארה לבדה והיא על גבול המביכה (ג'אני דה גרגוריו בסרט "טעם החיים" מבצע מחווה מקסימה לסצנת המזרקה ושם זה בהחלט עובד).אמה של הכוכבת במשבר - קתרין דנב האגדית (שמגלמת כמו רוב הקאסט בסרט את עצמה) חשה במצוקתה של בתה ומנסה לעזור לה. באחת הסצנות הבודדות שאהבתי בסרט הן נוסעות לבית שדנב ומסטרויאני האב חלקו ומעלות זיכרונות. עוד בסרט מלוויל פופו ובנג'מין ביולה (בני הזוג לשעבר של קיארה מסטרויאני) ופבריס לוקיני נהדר כתמיד, אולי נקודת האור הבודדה בסרט. לוקיני רואה בהפיכתה של קיארה למרצ'לו הזדמנות לשחק לצד השחקן אותו הוא מעריץ.
על פניו המחווה של הבמאי כריסטוף הונורה לשחקנית ששיחקה בערך במחצית מסרטיו ולאביה נדמית כרעיון מעניין, אבל מהר מאד הסרט הופך לטרחני ואפילו משעמם ולמי יש ממש כוח לחיבוטי הנפש של קיארה מסטרויאני ולתחושת חוסר בסיפוק שלה מקריירה שלא הצליחה להפוך אותה לאחת השחקניות הידועות בעולם?הסרט מתנהל לו בעדינות של פיל בחנות חרסינה וכולל מפגשים די תמוהים בין קיארה לחייל בריטי שלא ברור מאין הגיע. לכאורה החייל ומרצ'לו מנהלים סוג של רומן אהבים גאה, אבל קיארה לא מצליחה להיטמע ממש בדמותו של אביה המנוח ונראית כאישה שחפצה להתלבש באופן גברי ותו לא ולכן גם הרומן בין החייל למרצ'לו לא אמין. "מרצ'לו מיו" הינו סרט שאולי יעניין את המעריצים ההדוקים ביותר של קתרין דנב ומרצ'לו מסטרויאני. מעבר לכך אני ממליץ פשוט לצפות בסרטים הקלאסיים של שני הענקים האלו.