הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר נחשב כבר שנים לאחד מבכירי הבמאים בעולם. סגנונו הפרובוקטיבי בתחילת דרכו והמלודרמטי לכל אורך הקריירה, פלטת הצבעים שבה הוא משתמש והשחקניות הנהדרות שהוא בוחר לסרטים מספקים הנאה קולנועית צרופה לצופים ברחבי העולם כבר 44 שנים. אלמודובר בשיאו הוא אשף המלודרמה והרגשות העזים. מאסטר של חושניות וסקסיות. אחרי ארבעה עשורים הוא מחליט לביים לראשונה סרט באורך מלא באנגלית ולצאת מאזור הנוחות שלו.סרטו האחרון "החדר הסמוך" זכה להכרה והוקרה מיידית וזכה בפרס 'אריה הזהב' לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה בקיץ, הפרס היוקרתי ביותר בקריירה של הבמאי הוותיק. בסרט מככבות שתי שחקניות על - טילדה סווינדון וג'וליאן מור, העלילה כדרכו של אלמודובר נוגעת בטרגדיות ובמערכת יחסים בין נשים והמיז-אנ-סצנה מדהימה. אז מה בכל זאת לא עובד בסרטו החדש?
פרסומת
טילדה סווינטון היא מרתה, צלמת לשעבר באזורי לחימה וכיום גרה בניו יורק בדירה מפוארת המעוצבת לעילא בצבעוניות הורסת. היא פוגשת בבית החולים את אינגריד (ג'וליאן מור) חברתה משכבר הימים והן מחדשות את הקשר. מרתה הדי בודדה משתפת את אינגריד בכך שהיא חולה סופנית ומעוניינת שהיא זו שתלווה אותה במסעה אל עבר העולם הבא. אינגריד תהיה זו שתתגורר בחדר הסמוך לחדרה של מרתה בבית שהיא שכרה לצורך סיום חייה. היא מהססת אך מסכימה לעזור לחברתה והן נוסעות לבית מפואר שכמוהו רואים רק בסרטים ושם מתכוננות לסיום חייה של מרתה.הסרט מבוסס על ספרה של סיגריד נונז "מה שאתה עובר", סצנות רבות בו צולמו בספרד ופה ושם צצים לרגע שחקנים ספרדים שמדברים אנגלית במבטא כבד. עוד בעלילה ג'ון טורטורו כלוחם למען איכות הסביבה בתפקיד די מיותר אבל עיקר הסרט הוא שיחות בין שתי הגיבורות הראשיות - שיחות על החיים ועל המוות, על הגשמה עצמית והרבה מאד ניים-דרופינג מעולם האמנות.
העיצוב של הסט יפהפה והצילום מצוין אבל התסריט לא מתקדם לשום מקום ואפילו מתחיל לשעמם באיזשהו שלב. איפה הסערה של "קשור אותי אהוב אותי?" איפה התחכום של "הכל אודות אמא?", היכן התעוזה של "העור בו אני חי"? היכן הכאב המצמית של "דבר אליה"? . סווינטון ומור עושות כמיטב יכולתן אבל זה פשוט לא מספיק והסרט מדשדש לו עד לסיומו הדי בנאלי. גם הדיון בנושא הכה כאוב של המתת חסד אינו מתרומם לגבהים. איסטווד קיים דיון הרבה יותר מעניין בסוגיה זו בסרטו המופתי "מיליון דולר בייבי".נדמה לי כי אלמודובר מאופק ו"הולך על בטוח" בסרט שהוא מאוד מכובד ופועל בטריטוריה של עולם מערבי דשן ושבע. היכן הדמויות משולי החברה שאלמודובר נהג לשים עליהן זרקור בסרטיו? כאן מדובר בשתי נשים אמידות שלא הצליחו לעורר אצלי הזדהות ולו לרגע אחד. כחסיד אדוק של המאסטרו הספרדי הנפלא, אני אחכה בציפייה לסרטו הבא בתקווה ש"החדר הסמוך" הוא מעידה חד פעמית של אלמודובר.
צפיתי בגלל אשתי הארגנטינאית שגם לא אהבה את הסרט. סרט מדכא מתיש ומשעמם, מלווה במוסיקה קיטשית לכל אורכו. שיחות הנפש בין הסופנית לחברתה ממש מיגעות, כאשר הן חוזרות המון פעמים על אותו נושא.
ובכלל, עצם הרעיון שחולה סופנית תבקש מחברה טובה ללוות אותה בימיה האחרונים וממש להפליל אותה בסיוע להתאבדות ממש מזעזע - עונש של עד 15 שנים בארה"ב !!!
שם:אביבהגיל:6002/01/2025 10:02:18
8/10
הסרט עוסק בנושא כאוב אך מעניין ונוגע לכול אדם. אהבתי את השיחות העמוקות בין החברות, את הרגישות ואת המשחק המצויין. ממליצה למי שאוהב סרטים העוסקים בחופש הבחירה של האדם על חייו ובחברות בין נשים. אני המשכתי לחשוב על הסרט עוד הרבה אחרי שיצאתי ממנו.
שם:tonywגיל:5801/01/2025 22:29:06
6/10
העלילה שטחית, קשרי העבר בין הדמויות רדודים, סרט שהוא הרצאה שכלתנית על מרכזיות המוות בחיי הגיבורים, אין הפתעות, משעמם