נוכחות ביקורת סרט

עברו 30 שנה מאז הבמאי סטיבן סודרברג פרץ לעולמנו עם סרטו הראשון, "סקס שקרים ווידאוטייפ" עליו זכה בפרסים בפסטיבלי הקולנוע המובילים בעולם - קאן וסאנדנס. מאז הוא הספיק לרסק את הקופות עם טרילוגיית ״אושן״ ו״מג׳יק מייק״, לזכות באוסקר על ״טראפיק״, לתת קאמבק לג׳וליה רוברטס ב״ארין ברוקוביץ״ וגם לחזור לעולם האינדי ב"Unsane". קשה להאמין שבמאי כמו סודרברג, שעשה כבר הכל מהכל, יתרגש מפרויקט חדש, אך זה כן קרה עם התסריט החדש והאינטימי ביותר של דיוויד קופ (״פארק היורה״). אם כי הוא שונה לחלוטין מכל מה שיצר עד כה, כמו כל סרט של סודרברג גם ״נוכחות״ הוא מתחכם ולא צפוי.הסרט נפתח בבית ריק, דרך עיניה של הרוח עצמה – הדמות הראשית המפתיעה של הסרט. היא נחשפת למשפחה החדשה שעוברת לגור בבית, משפחת פיין. אם המשפחה רבקה (לוסי לו), אשת קריירה קרה וממוקדת מטרה. בעלה, כריס (כריס סאליבן), נעים הליכות ועדין, אפילו מדי. ילדיהם, טיילר (אדי מאדיי), נער אנרגטי ונרקיסיסטי, וקלואי (קלינה ליאנג), מתבגרת המתמודדת עם מותה הטרגי של חברת נפש, משלימים את התמונה. ככל שהעלילה מתקדמת, הדרמה בין הדמויות הופכת למוקצנת. אנו מגלים שהאב מתמודד עם סוג של דיכאון, לעומת אשתו רבקה הסובלת מנכות רגשית שרק נראית יותר ויותר מוקצנת. הבת הצעירה והמרדנית קלואי היא הראשונה שמרגישה את נוכחות הרוח, כנראה בעקבות האובדן שחוותה. היא לא רואה "אנשים מתים", כמו ב"החוש השישי", אלא חשה בהם באופן אינטואיטיבי. החיבור שלה לרוח נרקם לאט ככל שהעלילה מתקדמת. יתר המשפחה, כמו גם אורחים מזדמנים שמבקרים בבית – עובדי קבלן, מדיום ואפילו חבר ללימודים של טיילר ההופך למאהב סודי של קלואי – כולם נחשפים לנוכחות העל-טבעית בדרכים שונות. לעיתים היא באה לעזרה ולפעמים כוונותיה הרסניות, בהתאם לכוונותיהן של הדמויות.בעוד ש"נוכחות" מתחפש לעיתים לסרט על-טבעי, בפועל הוא עוסק בשאלות מוסריות ואישיות. הדינמיקה בין חברי המשפחה מציבה את השאלה המטרידה: מי כאן באמת ה"רעים" – החיים או המתים? הסרט גם מעלה נושאים של בחירה אישית, מוסריות, ואחריות – הן בעולם החיים והן ב"חיים שאחרי". היכולת של הרוח להבין את עצמה, ובעיקר את תפקידה בתוך המערכות האנושיות, הופכת את הסרט למסע של גילוי עצמי עבור ישות שאינה בחיים יותר. סודרברג, שמצלם, מביים ועורך את הסרט בעצמו, מספק תצוגת תכלית של יכולותיו הקולנועיות. כל סצנה, מצולמת כשוט אחד ארוך, נדמית כמו ריקוד טבעי של מהלכי היום-יום ועדיין, סודרברג שומר על עניין ויוצר פריימים שגם גדולי הצלמים לא יצליחו ליצוק מסרט כה אינטימי. המצלמה, שמייצגת את נקודת המבט של הרוח, הופכת לדמות בפני עצמה ומייצרת חוויה ייחודית, אבל לעיתים מנוכרת. המהלך האינטימי הזה הוא גם נקודת החוזקה וגם חולשתו של הסרט – מצד אחד הוא חדשני, מצד שני הוא מתקשה ליצור סצנות מפחידות ובכך הולך כנגד הז'אנר אותו הוא מייצג.קשה להתייחס ל"נוכחות" כאל סרט אימה – במרביתו הוא לא מפחיד, לא מטריד, ולא משדר שום תחושת סכנה אמיתית. גם כשהעלילה סוף סוף מצליחה להכניס אלמנט מותח ומסקרן לקראת הסוף המפתיע, התחושה הכללית לא מצמררת או מלחיצה. אולי זו בדיוק הגדולה וגם החולשה של הסרט – דמות הרוח, שבמקום להכניס אותנו לפאניקה, מעוררת בעיקר אמפתיה וסקרנות. היא לא מפלצת שמאיימת מהצללים, אלא ישות שמזמינה אותנו להקשיב לסיפור שלה. כך הופך "נוכחות" לפחות יצירה של אימה ויותר מעין הרהור דרמטי על מה שנשאר מאחור – ועל מה שנשאר בתוכנו.גם אם נציב את "נוכחות" לצד סרטים כמו "סיפור רפאים" (2016) או "רוח רפאים" (1991), נגלה שהוא משחקת בזירת אימה שונה – יותר כמו בית רדוף שרק מדמה סכנה, אבל בעצם אין בו כלום מלבד כמה דלתות חורקות. הסרט נע על טון אפל ומונוטוני שמלווה אותו מתחילתו ועד סופו, בלי רגעי הקלה של הומור או התפרצות רגשית שירעידו את הלב. התחושה היא שהסרט כמו מבטיח רוחות שיגיחו מכל פינה, אך מוביל אותנו ישירות לסצנת סיום מאכזבת בלי לרגש בדרך.

מריה Maria חדש 2025

חלב The Milky Way חדש 2025

זרע התאנה הקדושה The Seed of the Sacred Fig חדש 2025

געגוע Longing 2024 חדש 2025

לכודים Last Breath חדש 2025

אני עדיין כאן Im Still Here חדש 2025

הברוטליסט The Brutalist חדש 2025

מופע טוטאל Cabaret Total חדש 2025

היסטוריה קצרה של משפחה Brief History of a Family 2025

היפרדות The Rapture 2025