במהלך שנות השלושים ועד שנות השישים של המאה הקודמת שלט בהוליווד קוד הצנזורה "קוד הייז" שחייב את הסרטים להיות מהוגנים ושומרים על ערכי משפחה. באותה תקופה סרטי הפילם-נואר (הסרט האפל) היו הנגטיב לאותה הוליווד צדקנית. באותם סרטים שהיו בעלי אופי ניהיליסטי וציני תוך שימוש באסתטיקה המושפעת מהאקספרסיונזם הגרמני יכולת למצוא את כל הרעות החולות של החברה. הם כללו בדרך כלל את הבלש הפרטי הקשוח, את הבעל הנבגד ואת ה"פאם פאטאל", אותה אישה שסימנה עבור האמריקאים את כל מה שהם חששו מפניו - אובדן התמימות, מיניות והרס של מוסד המשפחה.סרטי הפילם-נואר המשיכו גם לתקופתנו והיום הם מכונים ניאו-נואר ("בלייד ראנר", "רציחות פשוטות" ועוד). סרטה החדש והמצוין של מיה דרייפוס "כביש הסרגל" הוא מעין ניאו-נואר ישראלי, אבל כזה שמלהטט עם הנורמות המקובלות בז'אנר והופך את חלקן על ראשן. סרטה של דרייפוס מספק חוויה רב מימדית - הן לסינפילים והן לכאלו שפשוט מעוניינים בסיפור טוב ומותח.
פרסומת
דפנה (טלי שרון המצוינת, מבכירות השחקניות בישראל) היא שוטרת במשטרת עפולה. בין השיטין מובן כי היא הועזבה מתפקידיה כשוטרת חוקרת בתל אביב כי דיווחה על התנהגות לא הולמת של חבריה ליחידה. דפנה היא גיבורת נואר קלאסית. מיוסרת ולעיתים קלולסית, אך גם עוצמתית כשנדרש. כשצעירה מסתורית נעלמת, היא נחושה לפתור את התעלומה. החקירה שלה תוביל אותה ללב המאפליה בפריפריה והיא תיתקל בברון מקומי ובשוטרים מושחתים.אני לא זוכר בז'אנר הנואר ריבוי של גיבורות נשיות וזו רק התחלת ההיפוך והלהטוט שמבצעת דרייפוס בז'אנר שהיא פועלת בתוכו. הגיבורה (אולי כדי להעיד על היותה בעצם בתפקיד השמור לגברים בדרך כלל) נטולת איפור, ומוזנחת רוב הזמן ונדמה לעיתים שהייתה רק רוצה שהאדמה תבלע אותה. הסצנה שבה היא אוכלת פלאפל והטחינה נוזלת על בגדיה היא פשוט נפלאה. טלי שרון נטמעת לחלוטין בדמות הלא זוהרת שהיא מגלמת ומייצרת גיבורה אמינה וכזו שקל להזדהות איתה. דרייפוס מצליחה ליצור אווירת פריפריה הזויה וראויה. אין כאן רומנטיזציה של המקומות הקטנים אלא הרבה מועקה. כולם מכירים את כולם ודפנה, שגם ככה מרגישה נטע זר, מוצאת את עצמה שוב ושוב נתקלת בקיר שלא ברור אם תצליח לשבור אותו.
עוד להטוט בתוך הז'אנר שמבצעת דרייפוס מתגלם בדמותו של עידן עמדי, עוד לפני הפציעה במלחמה, כבחור שהיה בקשר עם הצעירה שנעלמה. בתחכום רב יוצרת דרייפוס את הרושם שהפאם-פאטאל בסיפור היא הצעירה שכולם מחפשים אחריה (אנסטסיה פיין בתפקיד מדויק), אבל מכיוון שהבלש כאן היא בלשית דמותו של עמדי מתפקדת בעצם כפאם-פאטאל גברי. הוא מושך ומסתורי, דפנה עורגת אליו ולמרות שברור לה שהדבר יכול להביא לאובדנה היא מוצאת את עצמה נלכדת בקורי העכביש שלו.עוד מופיעים בסרט - יגאל נאור כאיש החזק באזור שברור שהוא ואשתו מסתירים דברים רבים וככל הנראה קשורים להיעלמות הצעירה וגם דיקלה כאשת משטרה קשוחה. כולם סופר משכנעים ולמרות שנדמה לעיתים שהסרט מהלך על קו דק בין ניאו-נואר לבין דרמה משטרתית טלוויזיונית בסגנון "השוטרים" בסופו של דבר מדובר בחוויה קולנועית מן השורה הראשונה.הסרטים האפלים היו ידועים בזווית הצילום הלא שגרתיות עד המעוותות שבהם. "כביש הסרגל" הישר הוא בעצם שם שמהופך לפיתולים שבעלילה ולחייה הדי עקומים של הגיבורה ששום דבר לא מגיע אליה בדרך הישר. זהו מותחן משובח, עם סיפור מרתק ועם טוויסטים מפתיעים. כיאה לניאו-נואר האפלה שורה עליו לכל אורכו וגם הסיום שלו לא צובע את הסרט ואת גיבורתו בצבעים זוהרים. כמו בסרטה הקודם "ההיא שחוזרת הביתה", ממשיכה הבמאית בחקר הנשיות ובמאבק הנשי לעצמאות. הפעם היא עושה זאת בצורה קרובה לשלמות.
סרט איטי ומשעמם רצח. הצילום מתיש. ואין התקדמות. הכל סובב סביב החוקרת שהיא דמות די אפאטית וחיוורת. היה נחמד רק לראות את עידן עמדי. מעבר לזה בזבוז זמן רציני. חיכיתי שיגמר
"תענוג"
כביש הסרגל (עמוד סרט)
טלי שרון
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות