מזימות זרות ביקורת סרט

הבמאי זוכה פרס האוסקר, סידני פולאק חוזר אלינו במותחן שגרתי עשוי במקצוענות ונטול מקוריות שיפתיע אולי אנשים שלא ראו בחיים שלהם את "שלושת ימי הקונדור" (1975) הקלאסי בבימויו. די טראגי שבמאי שהיה בעברו אחד היוצרים היותר מעניינים בהוליווד מספק מוצר שבלוני ונטול עניין קולנועי מלבד סיפוק מוצר צריכה מבדר שאפשר לזלול איתו פופקורן בשעת אחה"צ קייצית, אגב גם במוצר הבינוני והקלוקל הזה, ניקול קידמן יוצאת עם ידה על העליונה - גם כאן היא מושלמת.אז למי שעדיין לא יודע, זהו סרט הקולנוע הראשון שאושר לצלמו בבניין האומות המאוחדות במנהטן. ל"אירוע היסטורי" שכזה גויסו שניים מהשחקנים המבוקשים ביותר בהוליווד, זוכי פרס האוסקר, שון פן וניקול קדמן. למרות שהסרט לא אמור להיות סרט תדמית אלא מותחן פוליטי מצמרר שבסך הכול מתרחש בבניין האו"ם, התחושה היא שהאו"ם יוצא אחלה גבר מכל הבלגן העלילתי ההזוי בסרט. סילביה ברום, מתורגמנית דרום אפריקאית, שומעת שיחה מסתורית על תכנון רצח אחד המנהיגים שעומד לנאום בבניין. שון פן הוא טובין, סוכן במחלקה להגנת אישים, שאשתו מתה זה עתה בתאונת דרכים מחרידה. המפקד שלו ממנה את הסוכן האבל והדיכאוני לשמור על המתורגמנית הסקסית, אבל במקום להגן עליה הוא חושד בכוונותיה. כמה בנאלי, אבל השניים נמשכים אחד לשני ובדרך גם שולפים סיסמאות פוליטיות וחברתיות רדודות המתאימות לתשדיר בחירות. סידני פולאק הספיק בצעירותו "לירות בסוסים" וכעבור שנים להביא למסך את הטלנובלה "זיכרונות מאפריקה" שזכתה אותו באוסקר. הוא מקצוען נטול אישיות קולנועית, כמו מרבית הבמאים בהוליווד. הוא לא אמן, הוא טכנאי קר שיודע ליצור מניפולציות שכל במאי אחר נטול ייחוד היה יודע לעשות. תן לרוברט זמקיס או רון האוורד לביים את התסריט הבינוני הזה ותקבל את אותה התוצאה בדיוק. אולי רק המוסיקה היתה שונה, לבטח ג'ון וויליאמס. אין תחושה של תשוקה במהלך הסרט, אין שוטים מאלפים, אין שום דבר אישי ומעניין בסרט הזה, אלף אלפי הבדלות מהמותחנים של דיוויד פינצ'ר שהיה הופך את בניין האו"ם למלכודת קלסטרופובית עמוסת מסדרונות וחדרים מסתוריים שלא נותנים מנוח, בדיוק מה שהוא עשה עם התסריט הבינוני של "החדר".עוד צרה היא התסריט השבלוני והלא באמת מעניין. הוא עשוי היטב לפי כל הקלישאות של הז'אנר ועם זאת עדיין לא מצליח לעורר עניין אמיתי. ההתייחסויות הפוליטיות השונות רחוקות מלהיות מעניינות מאחר והיוצרים לא רצו לעסוק במציאות והמציאו מדינה שהיא פיקציה פרי דמיונם. בהתאם לכך גם הדמויות נבנו בצורה שטוחה לחלוטין. עם זאת, מעטים השחקנים שיכולים לעצב דמות מעניינת מכלום וניקול קידמן למזלנו שייכת לזן הזה. קידמן ממשיכה לעשות פלאים גם בתסריטים מחורבנים ומצטרפת אליה הנוכחות החיונית של קתרין קינר. בזכות הנוכחות המרשימה של שתי השחקניות התסריט מצליח להתרומם מעל לרמת הבנאליות הכתובה לפי כל החוקים ההוליוודיים האפשריים, מה שהופך אותו לתסריט מקצועי ברדידותו. פולאק והתסריטאים שלו לא השקיעו רבות בפיתוח דמויות, (כן תמצאו עבר אבל הוא כל כך לא אמין ולא הגיוני), כך שאם השחקן שלך בעייתי וחדגוני אתה בצרות גדולות. שון פן, שנחשב לסממן איכותי בהוליווד מאז ומתמיד, עיצב לעצמו דמות מסוימת בשנים האחרונות שהוא מרבה לחזור עליה בסרטים רבים מידי, וזו דמות הבכיין הסדרתי ("21 גרם", "מיסטיק ריבר", "קוראים לי סם") שמתחילה לעלות על העצבים. גם כאן הוא משחזר את אותם שטיקים.אז למה כדאי לראות את המותחן השגרתי להחריד "מזימות זרות"? כי הוא עשוי במקצוענות, כי יש בו את ניקול קידמן וקתרין קינר ואם אין לכם מה לעשות ומתחשק לכם בידור הוליוודי מיושן ועשוי היטב זו הזדמנות שווה בהחלט. למי שמתגעגע לז'אנר הנכחד של מותחנים לאנשים חושבים (למרות שמנת המשכל של הסרט הזה שואפת לאפס), אז אולי וגם זה תחת אזהרה, שווה להשקיע את השלושים וחמש שקל במוצר הצריכה ההוליוודי הבינוני והמאכזב הזה.

העורב The Crow חדש 2024

בחורים רעים: הכל או כלום Bad Boys Ride or Die 2024

העוקץ הג'נטלמני Bandit 2024

פיוריוסה Furiosa A Mad Max Saga 2024

כוכב הקופים: ממלכה חדשה Kingdom of the Planet of the Apes 2024

היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית The Ministry of Ungentlemanly Warfare 2024

איש הקוף Monkey Man 2024

ארץ החטאים In the Land of Saints and Sinners 2024

ארגייל Argylle 2024

הכוורן The Beekeeper 2024