להיות גודריץ' ביקורת סרט

היוצרים ננסי מאיירס וצ'ארלס שייר כתבו וביימו במהלך נישואיהם את כמה מהסרטים האייקונים ביותר של שנות השמונים והתשעים, כש"טוראית בנג'מין", "בייבי בום", "אבי הכלה" ו"אבא מתארס" הם רק מעטים מהדוגמאות המוכרות של תוצרי הזוג, ששמותיהם נהיו למוסד בהוליווד. ה"עסק המשפחתי", שכלל גם את בנותיהן הקטנות של הזוג - אנני והיילי, שביקרו בתפקידי אורח ברבים מסרטיהם, נמשך כשני עשורים - עד גירושיהם בתום המאה. שנים בודדות לאחר מכן, צ'ארלס שייר נישא מחדש, והביא לעולם שני ילדים נוספים כשהיה בשנות ה-60 לחייו. את החלק השני של הסיפור האישי הזה לקחה הבת הצעירה של הזוג - היילי מאיירס-שייר (כיום בת 37), ועיצבה אותו מחדש בדרמה הקומית "להיות גודריץ'", סרטה השני אחרי סרט הביכורים מ-2017 בכיכובה של ריס ווית'רספון - "כולם חוזרים הביתה".הסרט מספר את סיפורו של אנדי גודריץ' (מייקל קיטון, "בירדמן"), מנהל גלריה מבוגר בפרק ב' של חייו, שאשתו הצעירה ממנו בהרבה מחליטה במפתיע להיכנס לתוכנית גמילה, ומשאירה אותו לבד עם ילדיהם הקטנים ל-90 יום. כאדם שבשני סבבי ההורות שלו בילה יותר זמן בעבודה מאשר עם משפחתו, אנדי נזרק לטריטוריה לא מוכרת כשלפתע הוא הופך להורה העיקרי בגילו המתקדם, ובתקופה בה חוויית ההורות שונה משהייתה בשנות השמונים. אבוד בעולם שאינו מכיר, אנדי מגייס לעזרתו את בתו הבוגרת מנישואיו הקודמים - גרייס (מילה קוניס, "מופע שנות ה-70"), שנמצאת בפתחה של הרפתקת ההורות בעצמה. הסרט מלווה את אנדי כשהוא לאט לאט משלים עם גורלו ומתאים את עצמו לעולם שנכנס אליו, כאילו בפעם הראשונה. אנדי מגיע לראשונה לאירועים כמו אסיפות הורים, מסיע את ילדיו לבית הספר, מבלה איתם בבית, מכיר את חבריהם, כשבו-בזמן הוא נאלץ להתמודד עם העובדה שהגלריה האהובה שלו שוקעת בקשיים כלכליים ונמצאת על סף סגירה. בין שני האתגרים הללו הוא מצליח לנווט בזכות בתו הבוגרת, שנמצאת בהיריון מתקדם, ולמרות זאת נחלצת לעזרתו. המצב מחייב את האב המרוחק לשעבר והבת הבכורה לשמור על קשר רציף יותר ממה שהם רגילים, והשניים מוצאים עצמם מבלים הרבה יותר זמן יחדיו, דבר שמחזיר את גרייס לתקופות בה השתוקקה לזה יותר מכל. אך הבילויים הרבים חושפים אותה גם לצד שטרם פגשה באביה, כשהיא צופה בתשומת הלב הרבה שהוא משקיע בילדיו הקטנים - כזו שהיא מעולם לא זכתה לה; עובדה שמציפה בה את רגשות התסכול והאכזבה מכל הרגעים בהם הוא לא היה שם בשבילה בעבר, ומהרגעים בהם הוא לא נמצא שם גם היום.העובדה שמייחדת את הסרט היא שהתסריטאית והבמאית מאחוריו - היילי מאיירס-שייר, חוותה בעצמה את סיפור דמותה של גרייס במידה מסוימת, כבת להורים גרושים שנאלצה לצפות באביה מקים משפחה חדשה כשהייתה בקולג'. הקשר האישי שיש ליוצרת עם הסיפור ניכר בדיאלוגים החשופים והכנים לאורך הסרט, דיאלוגים שהיא טוענת ש"נשפכו ממנה". מאיירס-שייר מציגה יחסי אב-ובת מורכבים, שמצליחים להכיל בתוכם בו-זמנית כעס ואכזבה עמוקה לצד אהבה אינסופית. זה בהחלט מסוג יחסי האב-ובת שלמרות שאינם כה נדירים, לא זוכים לייצוג ניכר על המסך, ובמובן הזה, "להיות גודריץ'" עשה עימם חסד רב. יש לשבח את כתיבתה של מאיירס-שייר שממלאת תפקיד חשוב באותנטיות של הסיפור וביכולת ההזדהות של הקהל, כשהיא מורכבת מדיאלוגים לא מושלמים של אנשים רגילים שלא תמיד יודעים מה הדבר הנכון להגיד. את התסריט היוצרת מספרת שכתבה לפני 6 שנים, ושעשתה זאת עם שני תנאים בראשה - הראשון, שמייקל קיטון יככב בתפקיד הראשי, והשני, שהשחקנית שתככב מולו תוכל להשליט נוכחות משלה, אל מול הביטחון והעומק הרגשי של השחקן הוותיק. אין ספק ששני התנאים האלו הובילו לאחת מחוזקותיו המרכזיות של הסרט, שהיא הביצוע העוצמתי והכנה של שני השחקנים הראשיים. קיטון מרגש ומעורר אמפתיה בתפקיד אנדי. מילה קוניס מגלמת את התפקיד עם פגיעות וכאב, הופעתה מגיעה לשיא במונולוג חסר מעצורים במערכה השלישית, שהבמאית מספרת שהושג בטייק אחד.על אף היותה היצירה הנוגעת וסוחטת הדמעות שהיא, "להיות גודריץ'" אינה חפה ממגרעות, ואלה בולטות במיוחד בסיפורים של דמויות המשנה (הכוללות את ילדיו הקטנים של אנדי), שלמרות מקומם החיוני בעלילה - מרגישות מעט פחות אפויות מאלה של שתי הדמויות הראשיות. חיבור הקהל לעלילה סובל ניתוק קל בעקבות החוסרים במידע שנמסר לגבי האמא הנעדרת של הילדים, שגרת החיים של ה"לפני" שהייתה להם, וחייהם האישיים של הילדים במהלך הסרט - שנותרים מעין אניגמה. מלבד העלילה הרופפת במקצת, מעיק במידה מסוימת גם הביצוע הטכני. עבודת הצילום נטולת כל אישיות ואופי, ומרגישה בסיסית למדי, וכך גם העריכה."להיות גודריץ'" אינו סרט מושלם, אך הוא מצליח למשוך אותנו עמוק לתוך ההתפתחות הרגשית שגיבורה חווה לאורך הסרט, ועושה זאת ברגישות ואהבה רבה שבאות מחיבורה האישי של היוצרת. הסרט מדלג בחינניות בין ז'אנר הקומדיה והדרמה, ומספק לנו מנה שווה של צחוקים ודמעות, כשהוא מעביר לקהל מעין חוויית תיקון קתרטית כמו זאת שחווים הדמויות הראשיות. מאיירס-שייר מפגינה כאן יכולות כתיבה ובימוי מוצלחות שמחזירות אותנו לאווירה המשפחתית של קלאסיקות ה"דרמדי" של הוריה, וממחישות את הפוטנציאל שלה לקריירה לא פחות מזהירה משלהם, ששווה לחכות לתוצרים הבאים שהיא תניב.

להיות גודריץ' Goodrich חדש 2024

בחורים טובים 2 Matchmaking 2 2024

אדיוס בואנוס איירס Adios Buenos Aires 2024

ביטלג'וס ביטלג'וס Beetlejuice Beetlejuice 2024

מחכים לדאלי Waiting For Dali 2024

תלמה Thelma 2024

גולסטאר הסרט: מרוסקים Goalstar 2024

קח אותי לירח Fly Me to the Moon 2024

הפשע כולו שלי The Crime is Mine 2024

סוג של חסד Kinds of Kindness 2024