טווס ביקורת סרט

"טווס" ("Peacock"), סרט הביכורים של ברנהארד וגנר האוסטרי, נפתח בדימוי לא עדין במיוחד: עגלת גולף מתלקחת באש, בלב מגרש גולף פסטורלי, כשעובדי המקום וניסיונותיהם לכבות את האש הופכים עקרים אל מול המציאות. מעגלת הגולף הבוערת לטווס על גג מכונית ועד מסיבה רועשת, וגנר מבהיר במהרה באמצעות דימוייו כי אין לו רצון רב ברמיזות וסאבטקסט. במקרים אחרים, בוטות שכזו תרחיק רבים ותיחשב שטחית; במקרה של "טווס", דווקא אין מתאים מכך לייצג את לב ליבו של הסרט כולו: היעלמותה של היצירתיות בעידן הזיוף והקיבעון.סרטו של וגנר, שהיה חלק מהליינאפ של פסטיבל ונציה בשנה שעברה, עוקב אחר מתיאס (אלברכט שוך, "במערב אין כל חדש"), בחור אוסטרי חביב ונאה, שנדמה כי אין לו שום דאגה בחייו: הוא אמיד, גר בבית רחב ידיים עם בת זוגו האהובה (יוליה פרנץ ריכטר) ומצטיין במיוחד בעבודתו – שירותי ליווי. לא, לא מן הסוג המיני, אלא תחת חברת "My Companion", המציעה את סיועה במקרים בהם אנשים זקוקים לפרטנרים זמניים לאירועים/תהליכים חברתיים – מללמד איך לריב עם בן הזוג עד להעמיד פני בן אוהב בארוחה חגיגית, כדי לזכות בקידום נחשק. עם זאת, במהרה חייו של מתיאס עבור אחרים מתחילים להשתלט על חייו שלו: מה *הוא* אוהב לעשות? למי *הוא* רוצה לסייע? והאם נותר בו בכלל שמץ של הגדרה עצמית? מכאן והלאה, מוצא עצמו גיבור הסרט בסיטואציה קפקאית למדי, כשחייו יוצאים משליטה, ללא הסבר הגיוני של ממש.מרגעיו הראשונים, השפעות הקולנוע של שני במאים אירופאים חשובים של התקופה האחרונה – רובן אוסטלונד ("משולש העצבות") ויורגוס לנתימוס ("מסכנים שכאלה") – נוכחות למדי בסרטו של וגנר: חיבתו של אוסטלונד לפירוק המעטה הנוצץ של הבורגנות האירופאית וחשיפת הריקנות שלה ("הריבוע" עולה לראש לא פעם כשצופים בסרט) תואמים גם לגישתו של וגנר, שמקיף את מתיאס המבולבל עם דמויות עשירות נאלחות ודרכים נובורישיות קלישאתיות למציאת "משמעות" (כדוגמת ריטריט נודיסטי עמוס – באיך לא – טווסים). מלנתימוס שואב וגנר את הגורל ה"אלוהי" האכזר, שפועל ללא רחמים ומספק למתיאס מפלה אחר מפלה – לא כתגמול (להפך, הבמאי מאפיין אותו כאדם נעים הליכות), אלא כדרכו של עולם. עם זאת, הבמאי האוסטרי לא שואף ב"טווס" לחקור את הסיבות הכלכליות להבדלי המעמדות בחברה כמו אוסטולנד או למתוח את גבולות הטעם הטוב כמו לנתימוס. ההפך הוא הנכון: כשהוא מאניש את מתיאס ושומר על אמפתיה מסוימת עבורו – אך זו שלרגע לא מידרדרת לרחמים - נדמה שווגנר מתעניין באנושיות, או יותר נכון, בהיעדרותה הבולטת, בעידן שטחי של הגדרות, מסגרות, קולקטיביזם וקונפורמיזם.כך, כשמתיאס מנסה "ללכת עם הזרם", הוא מרגיש אבוד ומקבל ביקורת מבת זוגו כי הוא "לא נאמן למי שהוא"; כשהוא הופך לנון-קונפורמיסט, אחרים נוטלים ממנו את האפשרות למשמעות עצמית – מעשיו מפורשים אך ורק על פי מה ש"נכון" או לא נכון" לאותו רגע. למעשה, מי שנראה כלפי חוץ כאדם עצמאי, מכיל וקליל הוא איש חסר כל אינדיבידואליות, נשלט על ידי סובביו או על פי הנורמות של התקופה.הכבדות של הפירוש הנ"ל היא אולי דווקא מה שפוגם מעט ב"טווס", שלא עקבי בטון שלו – מה שמתחיל כקומדיה שחורה אך פאנצ'ית עובר למחוזות הביזאר/מתח עד לסאטירה מפורשת; רק תחושת המבוכה נותרת בשלה לכל אורכו של הסרט. במילים אחרות, קשה לסווג את "טווס" וקשה עוד יותר לדעת למי להמליץ עליו, אך אולי זו הפואנטה: לא כל דבר מוגדר ולא כל דבר צריך להיות מוגדר. יש דברים שהם פשוט שם.

כסף קל Easy Money חדש 2025

טווס Peacock חדש 2025

המערכה השנייה The Second Act חדש 2025

ברידג'ט ג'ונס: חוזרת לשוק Bridget Jones Mad About the Boy 2025

במשפחות הכי טובות Cocorico 2024

להיות גודריץ' Goodrich 2024

בחורים טובים 2 Matchmaking 2 2024

אדיוס בואנוס איירס Adios Buenos Aires 2024

ביטלג'וס ביטלג'וס Beetlejuice Beetlejuice 2024

מחכים לדאלי Waiting For Dali 2024