לא ייאמן, אבל הסרט הכל כך מדובר הוא פשוט אחד המוצרים המביכים ביותר שראיתי מזה שנים. הצרה של "זכרונותיה של גיישה" שהסרט הזה לא מספיק גרוע ופתטי כדי להפוך לסרט פולחן טראשי כמו "נערות שעשועים" (שעלילותיהם כמעט זהות), וכך נוצר אחד הסרטים האסתטיים והיפים ביותר לעין של השנה בלי השקעה אחת של מחשבה אינטליגנטית בליהוק, בתסריט, עריכה ואפילו בימוי.אם רוב מארשל הסתמן אחרי זכיית סרטו "שיקגו" באוסקר לסרט הטוב ביותר כאחד הבמאים החדשים החביבים עלי, בסרט הזה הוא מתגלה כיוצר בעייתי במיוחד שכול עניינו הוא איך הפריים נראה. מי יהיו השחקניות? מה הן אומרות ואיך? כלל לא משנה. לכן המועמדות התמוהה ביותר של השנה לגלובוס הזהב היא של ז'אנג ז'י יי, המועמדת בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בדרמה. הכוכבת הסינית הבינלאומית הזו באמת שחקנית מעולה. היא התגלתה בדרמה המעולה "הדרך הביתה" ובסרט זוכה האוסקר "נמר, דרקון". יותר מאוחר היא השתתפה ב"שעת שיא 2", "גיבור" ו"מחול הפגיונות". בסרט הזה היא מאוד יפה אבל גם מאוד לא מתאימה.
פרסומת
בכלל יש בעיה בסיסית בליהוק השחקניות. שלוש הדיוות הגדולות של סין: גונג לי, מישל יאו (המלזית) וז'אנג ז'י יי לא יפניות. קהל היעד של הסרט הזה קורא עיתונים, הוא שמע על השערורייה שהליהוק הזה חולל בסין וביפן ובתגובות הקשות שלהם כלפי הסרט. עכשיו הוא אמור ללכת לסרט, ומה הוא אמור לחשוב לעצמו? בכל פעם שרציתי לסנן מבין שפתיי: "איזו יפנית משוגעת", נזכרתי שגונג לי, (המגלמת גיישה מרושעת ונטולת מעצורים), היא בכלל סינית ושראיתי אותו בסרטים סיניים מעולים כגון: "שדות החיטה האדומים", "הפנסים האדומים", "כנופיות שנחאי", "סיפור חיים" ובימים אלו אפשר למצוא אותו על המסכים כפאם פאטאל חושנית בסרט הסיני "2046".אם קיוויתי שהסרט יגרום לי לשכוח מהליהוק הבעייתי ושאסחף לתוך עולמן של הגיישות התקווה נגוזה במהירות. לא רק שהשחקנים אינם דוברים יפנית, האנגלית שלהם מאוד קרה ולא נעימה לאוזן. שלא נדבר על כך שהסרט מאוד מעייף. "זכרונותיה של גיישה" אמור להיות מוצר צריכה סוחף ומרגש. נכון שאנחנו מצפים למוצר מאוד יפה לעין אבל מגיע לנו גם ליהנות מהעלילה הטראשית שלו. לצערי זה לא קורה. הסרט המסורבל הזה מתנהל בעצלתיים, הוא משעמם להחריד וכשסוף כול סוף קורה משהו ההתרחשות פשוט לא מעניינת ונראית בלתי אמינה בעליל. יותר עניין את יוצרי הסרט מה השחקניות לובשות מאשר מה הן אומרות ואיך הן משחקות.
יש משהו מאוד קולוניאליסטי במוצר הצריכה הדוחה הזה שהופק על ידי לא אחר מאשר סטיבן שפילברג. במאי מולטי-מיליונר שהספיק להתעלל בשלל תקופות בהיסטוריה של המין האנושי, ונגע בשלל נושאים חשובים כמו עבדות, מלחמה ושואה. שפילברג קנה את הזכויות לרב המכר של ארתור גולדן ואחרי שוויתר על בימוי הסרט העביר את השרביט לרוב מארשל מפני שזכה באוסקר על "שיקגו" ושפילברג ידע שצריך במאי שיכול ליצור אווירה אקזוטית מרהיבת עין. אני מאמין שגם הסיניות שמגלמות יפניות לוהקו בגלל יופיין. אבל יש יופי סיני ויש יופי יפני והמחשבה שכול האסיאתים דומים אחד לשני ואף אחד לא יבחין גם ככה בהבדל פשוט מסריחה מגזענות.מדוע לא נבחרו שחקניות יפניות לגלם יפניות? לא ברור. גם למה סרט שמתרחש ביפן של תחילת המאה העשרים הרבה לפני מלחמת העולם השנייה והפלישה האמריקאית ליפן דובר אנגלית, לא ברור. אני מוכן להתערב שבשכונות מצוקה בלב יפן לא דברו אנגלית לא אז ולא היום. הם גם לא דברו כמו דמויות באופרת סבון יומית ועל זה אחראית רובין סוויקורד שעשתה עבודה מחפירה עם התסריט. אני לא הייתי נותן לתסריטאית של "קסם מעשי" לכתוב את התסריט לסרט הזה. השותף שלה ליצירה הוא דאג רייט שלו זה תסריט ראשון אי פעם. לפי דעתי הלא מלומדת כול העסק נשמע די חובבני ונטול כבוד לעולם שהסרט מנסה לתאר.לצפות ב"זכרונותיה של גיישה" הוא בדיוק ההפך מהפתגם הנודע והממוחזר: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו". במקרה הזה הייתי ממליץ להסתכל רק על הקנקן, כי מצוירים עליו המון ציורים יפנים קטנים יפים, אבל בפנים לא תמצאו כלום.
מרשים. עלילה שמונגשת היטב לצופה ומתפתחת יפה ובקצב נכון. הצצה לתרבות היפנית בכלל ולנושא הגיישה בפרט. שאלה שאני תמיד שואל את עצמי במקרים דומים,האם לא עדיף שהשפה המדוברת תהיה במקור ולא באנגלית. לטעמי זה מוסיף לתחושת האותנטיות. אורכו של הסרט לא פוגם ברמת ההנאה. יצירה ברמה גבוהה אפילו שלא מושלמת.
שם:יואל כהנאגיל:3421/09/2014 20:55:18
9/10
סרט מוצלח ביותר. אומנות. משחק מעולה!
שם:משהגיל:1819/02/2013 01:54:40
6/10
מי שלא קרא את הספר לא יבין את כל השינויים בכל הסרט הנ''ל,סרט טוב אך עם המון טעויות אשר מלוות בדרך. ממליץ בחום לקרוא את הספר.