יש לי וידוי, אני לא מעריץ גדול של דויד גרוסמן וחוץ מ"עיין ערך אהבה" אני לא חושב שאי פעם קראתי ספר שלו. גם לא התלהבתי ללכת לראות את הסרט כי נמאס לי שערוצים שונים בעיקר בכבלים, עורכים סדרות ומיני סדרות והופכים אותם לסרטי קולנוע על חשבון משלם המיסים. בכל מקרה לא נכחתי בפרמיירה בבריכת השולטן ולא הגעתי להקרנת העיתונאים כי פשוט לא הייתי בארץ. ביום רביעי בערב נכחתי בהקרנה של הסרט "הצד שלו, הצד שלה" וכול מי ששוחחתי איתו אמר לי שאת "מישהו לרוץ איתו" אסור לי להפסיד. אז הגעתי כמו כול עם ישראל לסינמה סיטי ושמחתי לגלות שהאולם היה מלא עד אפס מקום והסרט ממש, אבל ממש טוב מאוד.השבוע עלה על מסכי הקולנוע בארץ הסרט "אוליבר טוויסט", אבל מי בכלל צריך את הגרסה המקצועית והשמרנית של רומן פולנסקי כאשר עודד דוידוף ("מרס תורכי"), הבמאי הצעיר והכישרוני הופך את המעשייה של גרוסמן לגרסה עכשווית וקצבית סטייל "Run Lola Run". מדובר בריצה אחוזת אמוק אל תוך המציאות הישראלית. ריצה שהיא בעצם סיור בתוך הסמטאות האפלות של ירושלים ובה בעת שיווק מרשים למדי של נופיה. ואכן עיר הבירה בעדשתו של ירון שרף מעולם לא נראתה כול כך מפחידה, עכשווית, מסתורית ומפתה בו זמנית על בד הקולנוע.
פרסומת
אסף בן ה-16 (יונתן בר אור המתוק), עובד בקיץ בכלביה העירונית. הוא מקבל על עצמו משימה למצוא את בעלת הבית של כלבה נטושה. אסף , נער בעל לב זהב, הופך בשל טוב ליבו למין בלש פרטי, במטרה לאתר את הנערה שהיא בעלת הבית של הכלבה דינקה. הכלבה מובילה אותו אל אנשים שיוכלו לעזור לו לפתור את התעלומה ובדרך אל הפתרון הוא מסכן את חייו.במקביל לסיפור המסגרת של אסף, ישנו הסיפור הפנימי המתקיים בעזרת פלאשבקים. בעצם מדובר במסע של תמר (בר בלפר המעולה), בת גילו של אסף שנעלמה עם כלבתה דינקה. סיפורה של תמר מתחיל חודשיים לפני-כן. תמר בורחת מהבית ויוצאת למשימה שהמניעים שלה מתגלים רק בסוף הסרט. היא מוצאת את עצמה במעון לנערים-אמנים חסרי בית, המנוהל בידי פסח, (צחי גראד המעולה), היוצר דמות פייגין ישראלית, שם היא פוגשת בצעירים נוספים הנשלחים לנגן במקומות ציבוריים ברחבי הארץ, ובעצם משמשים הסחה לעסקאות סמים.
דוידוף מצליח לשלב בין שני הסיפורים בעזרת עריכה דינאמית שלא נותנת הרבה מרווח לנשימה כך שהצופה מוצא את עצמו נשאב פנימה אל תוך חייהם של שני הצעירים ובמקביל מתחיל לפתח ציפייה שהצמד ייפגש סוף כול סוף. במקביל לסרט הבלשי המותח אנחנו זוכים לקבל סרט עכשווי מאוד על המשבר שבו נמצאת המדינה שלנו. ארץ שמחפשת אחרי דמות אב, דמות סמכותית שתעזור לנו לשרוד. אסף ובר המייצגים אותנו הם צעירים שהוריהם נמצאים באמריקה או ממש לא נוכחים בחיי ילדיהם. בעצם דמות האב היחידה בסרט היא של הנבל המנצל את הנתינים שלו ובסופו של דבר רק פוגע בהם.היתרון המרכזי של הסרט הוא דווקא בליהוק המושלם מהופעות אורח קצרצרות ומחממות לב של נעמי פולני ואפרים שמיר. דרך תפקידי משנה חשובים בכיכובם של התגליות יובל מנדלסון (סולן להקת "שייגעצ"), רינת מטטוב ושני השחקנים הוותיקים דני שטג וצחי גראד. אבל דווקא שני הכוכבים הטריים יונתן בר אור ובר בלפר המופלאים הופך את "מישהו לרוץ איתו" לחוויה קולנועית שלמה, מרגשת ומסעירה. מה שמוכיח שלא מספיק שהסרט יהיה מצולם, ערוך וכתוב בקפידה גם צריך צוות שחקנים טוב ובמאי שידע לרוץ איתם אל המקומות הנכונים ובמקרה הזה דוידוף מגיע אל היעד שלו בבטחה.
לפי דעתי הסרט הזה הכי יפה שראיתי...
הסרט הזה ריגש אותי עד מוות!!!
שם:ריחןגיל:2221/01/2007 03:37:58
6/10
הסרט לא מתקרב לקרסוליי הסרט. הוא מחזיר ים של ניואנסים קטנים שיכלו לשנות את כל אופיו של הסרט.
משהו בליהוק היה לי מוזר.
בר בלפר התאימה מבחינת המראה לתפקיד אך נראתה מודעת לעצמה. לפי דעתי היא לא הצליחה להוציא לפועל את כל דמותה של תמר וזה חבל. אך יחד עם זה אני חושב שעוד נראה אותה בהמשך ובצדק.
לתפקיד שי נבחר האדם הלא נכון. משהו במשחק של יובל לא ענה על הצרכים. חוצמזה, כל שאר השחקנים הצליחו בצורה יפה להאניש את הדמויות.
קראו את הספר לפני! ספר מדהים!
שם:ליאן רםגיל:2913/01/2007 14:45:08
9/10
מישהו יכול להואיל ולמצוא לי איזהו קובץ עם אחד הביצועים של בר בלפר ויובל מנדלסון? שוב,Wild Roses,התקווה?... תודה. אני לא בטוחה אם בכיתי בגלל גורלם המאפן של שי ותמר, או בגלל ההספד של גרוסמן שהדהד לי בראש, בקול רם, כל הסרט,אבל אהבתי, ונהניתי, והתרגשתי.