את תומר הימן אני מכיר כבר יותר מחמש שנים. לראשונה נפגשנו בהקרנה של סרטו, "תומר והשרוטים", ואז נחשפתי לסרט הסטודנטים האישי שלו "הבאתי לך סוכריות כי פרחים זה נובל". אח"כ הוא הפגיש אותנו עם אביב גפן כפי שאף פעם לא ראינו אותו. תומר יצר שתיים מסדרות הטלוויזיה התיעודיות החשובות והמרגשות שהוקרנו אי פעם בטלוויזיה הישראלית, "בובות של נייר" ו"גשר על הוואדי". אני מכיר את תומר גם באופן אישי, ובדיוק כמו בסרטיו כך גם במציאות לפעמים נראה שהוא לא ממש מסוגל להבחין בין העולם הפילמאי שאותו הוא יוצר בחדר העריכה לבין המציאות שבה הוא חי. אחד הם.ואכן, לעומת יוצרים תיעודיים אחרים שמסתפקים בהקרנות dvd באולם 6 הבעייתי בקולנוע לב דיזנגוף, או בסינמטק ת"א והאוזן השלישית מול אולמות ריקים בד"כ, הימן בהחלט יודע לעשות את עבודת יחסי הציבור הנדרשת כדי לעורר רעש סביב יצירותיו ולמלא אולמות. 50 אלף איש ראו את "תומר והשרוטים" בבית הקולנוע. אני זוכר שבפעמיים שראיתי אותו בסינמטק ת"א, האולם היה מלא עד אפס מקום. את "אביב" השנוי במחלוקת ראו 40 אלף איש. שתי הסדרות בבימויו יצרו רעש תקשורתי רב ואין הרבה אנשים שלא צפו בהן. תומר לא יודע להפסיק. הוא מביים, מצלם, ועושה יחסי הציבור יותר טוב מהיחצ"נים של הסרט.
פרסומת
יהיו אנשים שלא יאהבו זאת, יחשבו שמדובר ביוצר אגוצנטרי שמתעסק בעצמו אבל הבחירות של תומר מוכיחות שהוא ממש לא כך. תומר הוא רק המראה השפויה של החברה הישראלית מול האנשים שהוא בוחר להציג ביצירותיו. בשנת 2001 אם אני זוכר נכון, ישבתי אצלו בדירה והוא אמר לי, "אני מצלם סרט על קבוצה של עובדים זרים מהפיליפינים שהם דראג-קווינז". אמרתי שזה נשמע מאוד מעניין. מאותו הרגע הוא לא הפסיק לעבוד על הסרט הזה ובאמצע הספיק לספק לנו עוד סרטים וסדרות.למי שטרם שמע על סדרת הטלוויזיה התיעודית שהוקרנה ביס, "בובות של נייר" העוקבת אחר חייהם של שישה עובדים זרים מהפיליפינים, אשר עובדים למחייתם כמטפלים סיעודיים בקשישים בבני ברק. הצפייה בסרט זו הזדמנות מעולה להכיר. השישה במקביל לעבודתם האפרורית הם חברים בלהקת דראג-קווינז בשם Paper Dolls ומופיעים בחופש יחסי בתוככי העיר ת"א. למרות הפחד הקיומי מפני פיגועים ומשטרת ההגירה הרודפת אותם, חברי הלהקה מצליחים לממש עצמם, ליצור מערכת יחסים עם מעבידיהם ורואים בישראל מקום פתוח, בו הם זוכים לחירות תרבותית.
יגידו המלעיזים מה שהם רוצים, הסדרה שעברה עריכה משמעותית והפכה עכשיו לסרט קולנוע מרגש, זכתה בשלושה פרסים בפסטיבל ברלין 2006, ביניהם פרס "חביב הקהל", פרס מיוחד ע"ש מנפרד זלצגבר, ופרס לסרט הגייז הטוב ביותר. הסרט זכה בפרס חביב הקהל גם בפסטיבל הסרטים בלוס אנג'לס. ובפרס חביב הקהל בפסטיבל הסרטים בציריך. הוא נקנה להפצה בארה"ב ובמדינות שונות ברחבי אירופה.אין הרבה יוצרים תיעודיים שהצליחו להפוך את שמם למוכר ע"י הקהל הרחב בישראל. עצם העובדה שהורי יודעים מי זה תומר היימן בדיוק כפי שהם יודעים מי זה סטיבן שפילברג, מוכיחה שבשש שנים שהוא מספק לקהל הישראלי סרטים וסדרות טלוויזיה, השפעתו של היוצר בן ה 36 היא מהחשובות ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. בדיוק כמו בסרטיו האחרים, גם "בובות נייר" מציג לקהל הישראלי נקודת מבט ייחודית על המציאות הישראלית היומיומית, מציאות שאנחנו שמחים להתעלם ממנה בד"כ. במקביל הוא מציג לנו יוצר סרטים שמסוגל לנגוע בלב הקהל לא רק בארץ אלא בעולם כולו.
"יצירה חשובה"
בובות נייר (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות