קרוננברג ממשיך בשלו. אחרי "היסטוריה של אלימות" המעולה הוא לוקח לידיו תסריט מקצועי חדש של סטיב נייט שבדיוק כמו בסרט הקודם שבויים לפי תסריט שלו, "דברים יפים מלוכלכים" גם הפעם מדובר במותחן סוציאלי מוקפד ומרשים. אך קרוננברג בדיוק כמו קרוננברג, עושה בתסריט כבשלו. הוא מטביע עמוק את חותמו והופך את הסרט שהיה יכול להיות בקלות חסר חשיבות בידיו של במאי אחר לשירה קולנועית מדממת ואכזרית המכילה את הסצנות המטרידות והמבעיתות ביותר שנראו על גבי מסך הקולנוע השנים האחרונות. בקיצור, סרט חובה.יש שלושה דרכים להתמודד עם סצנת הפתיחה של הסרט: 1) לברוח מאולם הקולנוע, 2) להוריד את הראש וכשמשתרר שקט ולברר האם זה נגמר, 3) לנעוץ מבט במסך ולהתענג מהמתרחש. אם עוד לא ברחתם מהאולם והורדתם את הראש אז יש סיכוי טוב שתימלטו מהמקום בהמשך ואם לא תימלטו על נפשכם ואפילו נהניתם מאותן מספר סצנות מדממות ובלתי נשכחות, אז כנראה שאתם מעריצי קרוננברג מושבעים. קרוננברג כמו בכול סרטיו בוחן בקור רוח ובדיוק רב את האכזריות הטבועה במין האנושי. הפעם הוא משתמש בלונדון של המהגרים, של ארגוני הפשע הרוסים ובמסחר בבני אדם.
פרסומת
אם נייט תסריטאי חכם, קרוננברג במאי חכם עוד יותר. שניהם יודעים שלמרות הנושאים החברתיים החשובים שהם עוסקים בהם, הקהל הבורגני והאיכותי שיגיע לסרט לא באמת מתעניין במסחר בבני אדם או בעולמם של המהגרים הלא חוקיים. הקהל רוצה לצפות בעלילה מותחת ולא ביצירה דידקטית שתחנך אותם. אם הקהל היה מתעניין באמת בנושאים חברתיים קן לואץ' היה במאי שגורר לאולמות הקולנוע מאות מיליוני אנשים. לשמחתנו קרוננברג הוא לא יוצר ריאליסטי ונייט הוא כנראה כותב המותחנים הטוב ביותר בלונדון כיום. השניים מספקים יצירה סוחפת ואינטנסיבית המתארת את לונדון האחרת שבה בין הצללים מתגוררות להן חיות טרף (משפחות הפשע) המתפרנסות מסחר בבני אדם.עלילת "סימנים של כבוד" עוקבת אחרי אנה (נעמי ווטס) מילדת ממוצא רוסי, העובדת בבית חולים עירוני. באחד הימים מגיעה לחדר מיון ילדה בת 14 היולדת תינוקת ומתה. הרמז היחיד למוצאה של אותה ילדה הוא יומן שנכתב ברוסית על ידה. היומן מוביל את אנה אל לב ליבה של המאפיה הרוסית. המסע אל הצד האפל והאלים של לונדון מפגיש אותה עם מנהל מסעדה חביב (ארמין מולר שטאל) שלו היא מוסרת העתק של היומן כדי שיעזור בתרגומו. היא עושה זאת בלי לדעת שהוא הבוס של המאפיה הרוסית והיומן עצמו יכול לשמש כראיה חותכת נגדו. היא גם פוגשת את נהג הבוס ניקולאי, (ויגו מורטנסן) שמלבד לנהוג ברכב הוא עוזר לפתור בעיות שונות ומשונות בדרכים אלימות ולא שגרתיות.
"סימנים של כבוד" הוא לא רק הסרט של קרוננברג הבמאי ונייט התסריטאי שאת חותמם המאוד כבד הם משאירים לאורך כול הדרך. זהו גם סרט שיש בו משחק וירטואוזי עוצר נשימה של צוות שחקנים מעולה שבראשם נוצץ מעל כולם ויגו מורטנסן. השחקן בן ה-50 מצא, סוף כול סוף אחרי קריירה ארוכה ולא יציבה, את הבמאי שהוא היה צריך לעבוד איתו כבר לפני שלושים שנה. המפגש הראשון בין קרוננברג למורטנסן היה בשנת 2005, בסרט "היסטוריה של אלימות". לפי דעתו של כותב שורות אלו מורטנסן נתן את אחת ההופעות הקולנועיות הטובות ביותר של אותה שנה ובעשור האחרון.חולפות להן שנתיים ומורטנסן מצרף לגלריית הדמויות שלו את דמותו של ניקולאי לרזומה. אין ספק שזו ההופעה הקולנועית המושלמת ביותר שנראתה על הבד בשנה החולפת. מורטנסן מצליח לשלב אלימות לצד רכות, אלימות בוטה לצד אנושיות מפתיעה. לראשונה הוא גם מפגין נזילות מינית. לצד נעמי ווטס הוא מייצר דיוקן של מאהב סטרייטי שרמנטי אך מחוספס. הופעתו לצד וינסנט קאסל משדרת בעדינות תחושות מיניות נזילות אך ככול שהסרט מתקדם צפים להם מעל לפני הקרקע רגשות המרמזות באופן בוטה שמערכת היחסים בין השניים היא לא רק של עובד ומעביד."סימנים של כבוד" הוא מסוג הסרטים שחובבי הקולנוע ימשיכו לדבר עליהם שנים אחרי שירדו מהמסך. יש בו מספר סצנות בלתי נשכחות כולל אחת שעוד ילמדו אותה בבתי ספר לקולנוע – סאונה אף פעם לא נראתה כול כך טוב וכול כך מזוויעה בו זמנית. יש כאן משחק שצועק אוסקר. הצרה של צוות השחקנים המעולה היא ש"סימנים של כבוד" הוא לא סרט אוסקרים טיפוסי ואין סביבו מספיק באזז כדי להעניק לכוכביו מועמדות. מורטנסן ממשיך להפגין יכולות משחק מדהימות, ווטס מרשימה כתמיד, קאסל באחד מתפקידיו הטובים אי פעם ואילו ארמין מולר-שטאל כראש המאפיה בקאמבק שראוי לאוסקר משנה.
"סימנים של כבוד" הוא כרגע הסרט הטוב ביותר לשנת 2007, אחד הסרטים הטובים ביותר של העשור האחרון ובכלל סרט שכול חובב סרטי מתח חייב לעצמו ברזומה.
סרט גנגסטרים טוב, אבל עדיין לא מתקרב לרמה של "דוני ברסקו", "החברה הטובים" ואחרים. חסרים היו לי עוד דמויות משנה: נשות הגנגסטרים, גנגסטרים זוטרים וכו, אבל בכל זאת מדובר בסרט מהנה ומותח עם סצנה אחת מעולה: המאבק במרחצאות. אבל תגידו, מה נעשה עם קרוננברג? עד מתי הסדיסט הזה ימשיך להתעקש לתקוע לנו זוועות מול העיניים?! סלחו לי כן, אבל אני לא בא לקולנוע לראות אצבעות נחתכות, גרון משוסף או סכין נתקעת בעין!! חבל, כי במצב הזה אין סיכוי שקרוננברג ישתחרר מתדמית הבמאי הביזארי שדבקה בו... ובכל זאת, מומלץ!
סימנים של כבוד (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות