אהבתי את סרטו של כריס קראוס מהסיבות שדווקא הקהל הפוטנציאלי שלו בכלל לא ישים לב לכך. "ארבע דקות" הרשים אותי לא בגלל שהוא דרמה איכותית ומרגשת, להפך, נהניתי ממנו בגלל שהוא סרט מאוד בעייתי, כוחני יתר על המידה עם משחק מוגזם ובימוי פומפוזי שמתאים יותר לטלנובלה ארגנטינאית. וכמובן, התסריט שלא רק מכיל עלילת בית כלא אלא מערבב בפנים גם את השואה, חידון טלוויזיוני, גיבורה קשישה שיוצאת מהארון וגם תחרויות נגינה ובריחה הזויה ובלתי הגיונית מכלא שמור.
"ארבע דקות" למרות הקיצוניות המלאכותית שלו בכול זאת מצליח לרגש ואפילו המשחק המוגזם עד כדי מופרך של מוניקה בלייבטרו והתגלית האנה הרצשפרונג לא פוגעים בהנאה ממנו. לכן לא פלא שהסרט זכה בפרסי הלולה (האוסקר הגרמני) לסרט ולשחקנית הטובים ביותר 2007 וקטף ברחבי העולם 50 פרסים בין- לאומיים בפסטיבלים ותחרויות שונות ומשונות לקולנוע. "ארבע דקות" הוא פאלפ פיקשן אם תרצו או לא תרצו, תרכובת הזויה של ז'אנרים קולנועיים שונים ואפילו מחווה לא מתוכננת לאחים בלוז.
פרסומת
קראוס היה רוצה שנחשוב ש"ארבע דקות" הוא סיפור מלא רגש והשראה על שתי נשים שנושאות צלקות של עבר אלים ומוצאות נחמה אחת בשנייה בעזרת עולם עשיר של מוסיקה קלאסית. אבל תאכלס מדובר במלודרמה קיצונית, מלאכותית ועצם זה שהיא משוחקת היטב ועשויה טכנית לעילא גם נותנת לנו סוג של תו-תקן איכותי ליהנות ממנה ולכן היא גם כול כך מספקת ומבדרת.
השחקנית האוסטרית הותיקה, מוניקה בלייבטרו מגלמת את טרודי קרוגר, מורה לפסנתר שכדי לא להתעמת עם המציאות בנתה לעצמה עולם המורכב משוברט, מוצרט, שופן וחבורה של אסירות וסוהרים. ג'ני היא אסירה צעירה, אלימה ומתוסבכת שהפלא ופלא, מתגלה כגאון מוסיקלי ובעזרתה של טרודי היא יכולה אפילו לזכות בתחרות נגינה יוקרתית. כמובן שנרקמת מערכת יחסים לא שגרתית בין שתי הנשים, סודות אפלים יצוצו מהעבר והשתיים יצטרכו להתמודד עם תוצאות מעשיהן ולהשלים עם ההיסטוריה הלא קונבנציונאלית של כול אחת מהן.
ההצלחה המרכזית של הסרט נובעת מהופעתה המרשימה של האנה הרצשפרונג שזהו תפקידה הקולנועי הראשון. לפי דפי המידע של הסרט נבחנו 1200 נשים צעירות לתפקיד. הרשו לי לפקפק במספר היחצני הנ"ל אבל האנה היא בהחלט הליהוק המושלם לדמותה של ג'ני. המשחק הבוטה שלה מזכיר איכשהו את אנג'לינה ג'ולי ב"נערה בהפרעה" ובדיוק כמו הכוכבת ההוליוודית גם האנה מצליחה לשרוף את המסך בסצנות שבהן היא מאבדת שליטה.
שקט אין בסרט הזה. הוא מערבולת של רגשות שמצליחה לסחוף את הקהל מבלי שישים לב אל תוך עלילה מופרכת אך מבדרת עד מאוד, כאשר השיא כמובן מגיע באותן "ארבע דקות" שעל שמן נקרא הסרט. בהחלט בידור קולנועי עשוי היטב שלשם שינוי לא מגיע מהוליווד.
שם: דינה בוצרגיל: 57ראיתי את הסרט באיחור אבל מאד נהניתי- סרט חזק מרגש ומשחק נהדר
שם: איציק גורגיל: 39סרט מיוחד ורב רושם. משחק מצויין. סיום חזק.