מקס היא מלצרית ממורמרת וענייה. קרוליין היא בת עשירים שנאלצת למלצר כשאביה נעצר על הונאת מס. השתיים מוצאות את עצמן גרות זו עם זו והופכות לחברות הכי טובות. כך מתחילה העונה הראשונה של "מרוששות", אשר במהלכה מנסה קרוליין לשכנע את מקס הציניקנית לרדוף אחר חלומה ולהתפרנס מהקאפקייקס שהיא מכינה. בסוף העונה, מצליחות השתיים להגיע אל גורו הבישול מרת'ה סטוארט שמתלהבת מהקאפקייקס. העונה השנייה, אם כן, נפתחת באופטימיות מרגשת, שזאת בדיוק הבעיה בסדרה שמדגישה את היותה קומדיה שחורה.ובאמת "מרוששות" איבדה צופים בעונתה השנייה, בין השאר כי נראה שהשתיים כבר החלו לסלול את דרכן להצלחה, ולצאת מעליבות החיים. בעונה השנייה פותחות השתיים חנות לקאפקייקס ואף מתקדמות בחייהן האישיים כאשר קרוליין פוגשת בבחור חלומותיה, שמגשים חלום גם למקס - ממתקים בחינם. משהו גם השתנה בדינמיקה ביניהן - הקונטרסט שבין מקס הקודרת וקשת היום לקרוליין הפרחה הבלונדינית הטשטש כשנהיו החברות הכי טובות, אנחנו נותרים לתהות - מה נותר מהסדרה הזאת, שמספרת כעת את סיפורן של שתי חברות טובות שפותחות עסק זעיר?
פרסומת
אל תדאגו, וויטני קאמינס, הכותבת והקומיקאית האחראית על הסדרה הזו (כמו גם על "ויטני" בכיכובה) לא תותיר אותנו באוויר, ולא תותיר את הבנות מאושרות ליותר מדי זמן. אבל זאת לא הקריסה הטראגית של הזוגיות של קרוליין שאחראית על רף ההומור של הסדרה, וגם לא ההתמוטטות (המילולית) של העסק של הבנות. מה שהופך את "מרוששות" לאחת הקומדיות המצחיקות ביותר על המסך כרגע היא המציאותיות הקשוחה והבלתי מתפשרת שלה.סיטקומים רבים מתייחסים בהומור סלחני להתעלמות מהמצב הכלכלי של הדמויות. זכורה למשל הסצנה בה החברים מ"חברים" מבינים שאולי כדאי שילכו לעבוד במקום לכלות את זמנם בקריאת עיתונים ורכילות בבית הקפה השכונתי. לעומתם, עלילת "משפחה מודרנית", לדוגמה, מתרחשת בעולם שבו כנראה תמיד סוף שבוע, הדמויות פנויות לחלוטין מכל עיסוק, מלבד קלייר החוזרת בכל רגע נתון עם שקיות נייר עמוסות מהסופר. לעומתם, מקס וקרוליין ממלצרות במשמרות כפולות ומכופלות, מנסות להשיג כסף בכל דרך, גם אם זה אומר לנקות דירות של זרים, לשמרטף על תינוקות של עשירים ולמכור סמים קלים, הן קורסות מתשישות ומחובות וחולקות דירת חדר וחצי בוויליאמסבורג, ברוקלין הבלתי זוהרת בעליל.
"מרוששות" חיה עם אצבע על הדופק. הרפרנסים העכשווים, האיזכורים לרשתות חברתיות, מימים, הזמינות של סמים קלים וקשים, הבדלי מעמדות ותתי-תרבויות כמו היפסטרים ונאו-סטלנים הופכים את "מרוששות" לאנטי-תזה של הסיטקום ה"על זמנית" הקלאסית. קומדיות מצבים כמו "סיינפלד", "חברים" ו"משפחה מודרנית", מבקשים ליצור תמונה כללית של חיים בעולם מודרני והתמודדות עם חברות, אהבה ומשפחה. "מרוששות", לעומת זאת, חי כאן ועכשיו. מקס, לדוגמה, יכולה להוות ייצוג של דור שגדל לתוך מיתון וכבר למד לקבל בהומור את האכזבה הידועה מראש ופוחד פחד מוות מניסיון להגשים את עצמך. קרוליין, הנוחתת לתוך העולם שלנו ממרומי האפר איסט סייד, דוחקת את מקס להמר על חלומותיה מתוך איזו אידיליה רומנטית, ובמקביל לומדת על בשרה את מחיר הכשלון.העונה השנייה של "מרוששות" מתמודדות עם האתגר של כל סדרה ששרדה עונה ראשונה בהצלחה - כיצד להתקדם בעלילה מבלי לאבד את מה שהקסים את הצופים מלכתחילה. יכול מאוד להיות של"מרוששות" לא מחכות שנים ארוכות של הצלחה והיא כנראה 'תקפוץ מעל הכריש' כאשר האמא המושמצת של מקס תופיע לבסוף. אבל בינתיים, "מרוששות", יחד עם "לואי" ו"בנות", משתייכת לעולם הסדרות שמסרבות לדבר על 'כלום' ורוצות להתמקד במה שהופך את העשור השני של המילניום השלישי לכל כך מגניב וטראגי, ועושה זאת בחן מיוחד והומור אשר, לשם שינוי, גורם לי לצחוק בקול רם.