"אויבות: בטי וג'ואן" - ביקורת פרק הפתיחה''

Feud Series Review

יוחאי גורלי על ""אויבות: בטי וג'ואן" - ביקורת פרק הפתיחה''":
"הופך את הבטן וראוי להערצה כדרמה, אבל נכשל לחלוטין כסאטירה"

שתף/י

משחק ג'סיקה לאנג סוזן סרנדון ג'ודי דיוויס אלפרד מולינה קתרין זיטה-ג'ונס קתי בייטס שרה פולסון

דרמה

ביקורת סדרה ל"אויבות: בטי וג'ואן" - ביקורת פרק הפתיחה'' מאת יוחאי גורלי | כתב טלוויזיה

ציון המבקר

"הצלחה חלקית"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9/10

מדד פופולריות

3.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"אויבות: בטי וג'ואן" היא סדרת סיפור-הוליוודי חדשה מבית ראיין מרפי, שיצר לאחרונה גם את "אמריקה נגד או.ג'יי סימפסון". באופן אישי, "או. ג'יי" הרגישה לי מלודרמתית ופומפוזית מדי, לכן שמחתי לגלות שב"אויבות" מרפי בחר (בינתיים לפחות) לנטוש לרוב את האפוס והחשיבות העצמית המופרזים מפרויקטים קודמים והלך על שיטה צנועה ואפקטיבית יותר של דרמת-דמויות חזקה (בעיקר). עם זאת, כבר לפרק הפתיחה בהחלט יש בעיות משל עצמו שמורידות מאיכותו. הסדרה היא חלק ראשון מהאנתולוגיה החדשה של רשת FX, והיא מספרת את הסיפור האמיתי על הסכסוך הטעון בין השחקניות ההוליוודיות הגדולות ג'ואן קרופורד (שמגולמת על ידי ג'סיקה לאנג) ובטי דיוויס (שמגולמת בתורה על ידי סוזן סרנדון הנהדרת). הסדרה סובבת סביב הפקת הסרט "מה קרה לבייבי ג'יין?", בהן שתיהן שיחקו, כאשר הסט וחדר החזרות נהפכו למגרש למאבק הכוח המכוער של שתי הגיבורות.

מבחינה תסריטאית-מקצועית, הפרק הראשון של "אויבות" הוא פנינה טלוויזיונית שכל מורה לכתיבת תסריט ילקק עליה את האצבעות בעונג, ובצדק. בניית הדמויות והמאבק הרגשי העצוב והמכעיס ביניהן משוחקת במקצוענות ואפקטיביות: בעזרת שורות עדינות, התרחשויות ומעשים, דיאלוגים אורגניים וסאב-טקסט חכם כותבי הסדרה מצליחים לבנות שתי דמויות אנושיות ומרגשות- וסכסוך מתסכל שנבנה ביניהן סביב אי הבנות וסביב כאב אותנטי ופגיע. שתי הנשים דומות במצוקה הכללית שלהן, בהפניית הראש שהן קיבלו מהתעשייה, שנראה היה שאהבה אותן רק בגלל שהן כבר לא עלמות צעירות יפות תואר. שתיהן נאבקות לקבל הכרה ואהבה מהעולם והתעשייה האכזריים, אבל יש ביניהן גם הרבה הבדלים - קרופורד היא שאפתנית ומרשה לפגיעות שלה להיראות לצופים בעוד דיוויס יותר "מקבלת את המצב כמו שהוא", מוותרת כביכול, ולובשת פאסאד אכזרי ומתגרה.

אלו דמויות חזקות ומעוררות הזדהות והמאבקים החיצוניים והפנימיים שלהן משאירים השפעה רגשית על הצופים כבר בפיילוט, וסביר מאוד להניח שהמגמה הזו תמשיך בהמשך. אלמנטים רבים, מלבד לתסריט המצוין, משחקים לטובתן: הפסקול של מאק קוויל ("מר רובוט", "דרייב") והצילום הקשה להבחנה שבכל זאת מתגנב ומשפיע על תחושות הצופים, בעזרת שימוש סינמטי למדי בצבע ותאורה של הצלם נלסון גראג ("שובר שורות", "הומלנד"), אבל מעל הכל: המשחק הנהדר של כל אחד ואחד מהאנשים המעורבים. מסטנלי טוצ'י בתור המפיק ג'ק וורנר, דרך אלפרד מולינה בתור הבמאי עם הלב הטוב (יחסית) רוברט אלדריך ועד לג'ודי דיוויס בתור עיתונאית הרכילות הדה הופר- כל תפקידי המשנה הללו אמנם נושקים בארכיטיפים, והם בהחלט לא עמוקים במיוחד, אבל השחקנים מפיחים בהם חיים וייחוד מהפנטים בכל זאת. שתי ההופעות המרשימות ביותר הן, כמובן של צמד השחקניות הראשיות. לאנג וסרנדון מעבירות בניואנסים את הניגודים הפנימיים של פגיעות מול אכזריות שיש לדמויות שלהן, את הדמיון והשונה ביניהן. חלק מהדיוק בהופעות של שתיהן יכול להיות קשור לליהוק האסטרטגי שלהן מראש, ליהוק שמזכיר את זה של מייקל קיטון ב"בירדמן", בכך שיש לו ערכים ביוגרפיים ודרמטיים כאחד. קיטון לוהק לסרט כי הוא דיבר על כוכב קולנוע שהיה בסרט גיבורי על ומאז כמעט בשום דבר, עד שהוא עושה פרויקט אמנותי בתור קאמבק, כשקיטון היה כזה בדיוק, עם הסרט עצמו בתור אותו הקאמבק. הפרק הראשון של "אויבות: בטי וג'ואן" מנסה להיות שני דברים בו זמנית: דרמה אנושית ומורטת עצבים וממול סאטירה פמיניסטית וחתרנית - מצליח מופתית בראשון ונכשל לרוב בשני. בסך הכל זה עובד נהדר, אבל קשה להכחיש שהניחוח היומרני של השאיפות שנכשלו מוריד מהאיכות. ממליץ בחום לצפות, אבל עם הציפיות הנכונות.

יוחאי גורלי | כתב טלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י