לטובת הכלל

For the people Series Review

ליטן לשינר על "לטובת הכלל":
"עיסוק יתר בדרמה משפטית על חשבון דמויות"

שתף/י

משחק בריט רוברטסון ג'סמין סבוי בראון בן רפפורט סוזאנה פלד

דרמה

ביקורת סדרה ללטובת הכלל מאת ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

ציון המבקר

"חכמה ושונה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

10/10

מדד פופולריות

3.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

מבית ההפקות שהביא לנו רופאים יפים שמצילים חיים ועושים חיים בחדרי תורנות בבית חולים בסיאטל, אנשים יפים שעוסקים בניהול משברים ואנשים יפים שמוצאים את עצמם קשורים לתעלומות רצח תוך כדי לימודי המשפטים שלהם, אנחנו מקבלים עוד קבוצה של אנשים יפים שעושים דברים ברחבי ארה''ב. הפעם זוהי הסדרה החדשה "לטובת הכלל" של מפיקת "האנטומיה של גריי", שונדה ריימס, ולמען האמת היא מרגישה יותר כמו דרמה משפטית מאשר מלודרמה משפטית, מה שמעלה את השאלה החשובה - כמה זמן זה יחזיק מעמד? הסדרה עוקבת אחר 6 עורכי דין: חצי מטעם ההגנה, מייצגים את הציבור, הצד החם והרך יותר במשוואה. מולם מתמודדים עורכי דין מטעם המדינה - חבורה של צעירים, קרים, חסרי רחמים שרוצים ניצחון. אנחנו פוגשים את השישה כשהם מושבעים לתפקיד בבית המשפט של ניו יורק. הם זוכים לקבל נאום מהשופט, מה שמזכיר את נאום הפתיחה של ד''ר וובר ב"אנטומיה של גריי" על עבודה קשה ועל כך שלא כולם ישרדו את התהליך.

כבר אחרי שני פרקים אפשר להבין את המבנה הקבוע - שלושה מקרים, החבורה הצעירה שלנו מתמודדת אחד מול השני בזוגות, כשלרוב התיקים בסיסיים אבל עם נושא שעוסק בבעיה גדולה יותר. דבר מעניין בתכנית הוא החידוש בו במקום להראות לנו צד אחד בלבד של התיק היא עוסקת בשני הצדדים, מה שהופך אותה למרעננת.

בדרמות מסוג זה יש ציפייה שישקיעו יותר במורכבות של הדמויות והיחסים ביניהן, אבל ב"לטובת הכלל", לא בדיוק אכפת מכל הנושא הזה. במקום להתמקד בדרמה הרגילה, הם מבזבזים את הזמן בלהראות לנו עד כמה הדמויות עובדות קשה. בעיני המהלך הזה הוא טעות אחת גדולה מהסיבה שקשה לנו להתחבר לסדרה בה הדמויות אובססיביות לצדק ולעבודה שלהם. זה הופך את הסדרה לחסרת קצב ואיטית. אחת הבעיות העיקריות של הסדרה בעיניי היא המחסור בדרמה בין הדמויות. בניגוד ל"אנטומיה" ושאר הדרמות שרצות לנו על המסך, כמות הדמויות פה מועטה ולכן רומנים, מריבות וכל הדברים שמשאירים את הצופה מעוניין הם דברים שקשה לייצר, אך הם עדיין אפשריים. לכותבים היו הזדמנויות ליצור עניין אבל הם מדלגים מעל השלב החשוב הזה.

יש לנו את סנדרה, הגיבורה הראשית ואליסון החברה הכי טובה, הגרסה היותר "רגשית" של מרדית וכריסטינה. הן ישנות יחד, מחזיקות ידיים ותומכות אחת בשנייה. זו חברות מגניבה שמצטלמת יפה על המסך. מולן יש לנו את לאונרד, השמוק הרגיל. הוא עובד יותר מדי קשה להראות שהוא חסר לב ולספר לכולם מי זו אמא שלו. יש גם את קייט ליטלג'ון, שבאופן אישי היא אחת הדמויות האהובות עליי, דמות קרה ומחושבת שכולם באים להתייעץ איתה. אין סדרה מצליחה בלי גיבורה חזקה. אנחנו רגילים לראות מהעולם של שונדה דמות עקשנית ולוחמת, אם כי סנדרה (בריט רוברטסון), מעט שונה ממה שאנחנו רגילים לראות. אבל הכול מסתדר כשאנחנו רואים אותה בפעולה - היא אינטליגנטית להחריד, גנדרנית באופן לא מתנשא, שאפתנית מאוד ומונעת על ידי ליבה הגדול. וזה מתיישב יפה עם השחקנית. בריט רוברטסון היא ממתק לצופה. היא חיננית, קל להתחבר אליה והיא שחקנית מצוינת. אנחנו רואים את זה אחת לכמה פרקים, כשהיא מקבלת סצנה אמוציונלית ומבצעת אותה בהצלחה. לצערי הכותבים לא מצליחים לנצל את האוצר שכל כותב היה רוצה, כשהיא נבלעת בין התעסקויות מינוריות בחיים האישיים של שאר הדמויות בעוד שהסיפור שלה נשאר בגבולות המשרד ובית המשפט בלבד. ייאמר לזכותה של הסדרה שהיא החלה להאץ לקראת הסוף כשהיא הוסיפה רומן לקייט לילטג'ון הקרה, מימשה סוף סוף את הכימיה המורגשת בין שני הבוסים הגדולים (הופ דיוויס ורוג'ר גאן), שנמשכה ונגררה יותר מדי לאורך 10 פרקים, השאירה את לאונרד בדילמת חייו ושמה סוף לסיפור של אליסון וסת'. הטיפ הכי גדול שאוכל לתת לפני הצפייה היא לא לצפות לרומנטיקה הרגילה שאתם אוהבים ומכירים מהעולם של שונדה, אחרת תקבלו סדרה חסרת נשמה. במקום תוכלו למצוא את עצמכם נהנים מהדברים הפשוטים כמו הדיאלוגים החכמים, בתקווה שבעונה הבאה ההתעסקות בחיים האישיים של הדמויות תגדל.

ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י