בואי הביתה: ביקורת פרק הפתיחה

Come Home Series Review

נועה לוי על "בואי הביתה: ביקורת פרק הפתיחה":
"פורמת באיטיות וחוכמה את הסיפור"

שתף/י

משחק כריסטופר אקלסטון פאולה מלקומסון

דרמה

ביקורת סדרה לבואי הביתה: ביקורת פרק הפתיחה מאת נועה לוי | כתבת האתר

ציון המבקר

"משכנעת וסוחפת"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7/10

מדד פופולריות

3.6/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

בפרפראזה על המשפט המפורסם מ"פורסט גאמפ", סדרות מתח הן כמו חבילת בונבוניירות. אפשר שכבר בביס הראשון נמצא בדיוק את השוקולד עם המילוי הנכון, אבל סביר יותר שניתקל קודם כל בזה שנוזל בהפתעה על הפרצוף והבגדים או כל שאר האופציות הפחות חביבות אפילו. לפעמים זה שווה את זה, ולפעמים בכל החבילה לא מוצאים אפילו שוקולד טוב אחד לרפואה. כך גם סדרות מתח. הן רבות כל כך, ועד שמוצאים אחת שלא דורשת סבלנות – אלא משכילה ליצור את הציפייה לעוד, עשוי קצת להיגמר החשק, או חלילה לאבד אמונה. אבל כמו תרועת הניצחון אל מול השוקולד הנכסף, גלגול העיניים ואנחת הקלה, כך אותה חמימות מעקצצת מתפשטת בגוף כשפוגשים על המסך סדרת מתח טובה. "בואי הביתה", דרמת מתח בריטית חדשה בשלושה חלקים מבית BBC1 המשודרת ביס, היא השוקולד ששווה לעבור עבורו את כל החבילה.

גרג ומארי חלקו את חייהם במשך 19 שנים. יום בהיר אחד, כפי שהפרק הראשון מבקש להציג זאת, מארי קמה ועזבה את גרג ואת שלושת ילדיהם המשותפים. בתרבות של ימינו, עדיין מדובר באחת ההחלטות היותר שערורייתיות, שמעלה בן רגע אינספור ספקולציות, תאוריות קונספירציה ועוד הרבה שאלות. מה עשה גרג? מה עשתה מארי? ברור לכולם שמשק בית לא נפרד בן רגע, שזו לא החלטה שמקבלים בחלל ריק – ובכל זאת, כל מה שמארי מוכנה לשים על השולחן הוא "אני צריכה אוויר, אני טובעת", וכל מה שגרג מסוגל לייצר בתורו, אלה כמובן שאלות. הפרק הראשון לא עונה על כלום. הוא מגולל באיטיות – לפעמים רבה, מעט מכבידה – את חייו החדשים של גרג, אבא יחידני לשלושה ילדים שמנסה להבין איך ולמה קרה מה שקרה. שוב ושוב הפרק מבקש להציג את גרג כ"לא מושלם, אבל עם לב טוב" - מפשל בדייט אבל עוזר לחברה במצוקה, רב עם הילדים אבל מגלה חמלה רבה - מה שרק מעורר כמובן עוד יותר שאלות וחוסר אמון. בסופו של דבר מישהו על המסך לא אומר לנו את האמת, הפרק הראשון מבהיר זאת בהחלט – אבל תשובות כמו מי, או אפילו קצת אומדן לכמה רחוקה האמת, אינן בנמצא.

כך מסיימים את הפרק הראשון עם צמא עמוק לעוד. הפרק ארוך ולרגעים גם מעט מעייף, אבל כל העת עולות עוד ועוד תהיות וסתירות, עד שהדחף להעביר מהר לפרק הבא הוא כמעט בלתי נשלט. אבל, לשמחתנו או לצערנו מדובר בסדרה שבועית, שתבחן את היכולת של מי מאיתנו לדחות סיפוקים. למרות שסביר להניח, לפי הפרק הראשון, שהסדרה לא תמהר לענות על כל השאלות, אלא רק תחריף ותסבך את המצב עד איזו התרה מיוחלת. אז נכון, הסדרה לא ממציאה שום דבר חדש או פורץ דרך – אבל מה שהיא עושה עם חומר הגלם הקיים עונה בדיוק על הגירוד המציק הזה של כל חובב וחובבת מתח. הצורך הזה להרגיש דריכות, לחפש רמזים, לפענח רגע לפני שמגלים לנו מה בדיוק קרה, ולהתאכזב ולשמוח בו זמנית כשנגלה שקצת טעינו, והצליחו להפתיע אותנו.

נועה לוי | כתבת האתר

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י