"ילדותי": ביקורת פרק הפתיחה

Kidding Series Review

ליטן לשינר על ""ילדותי": ביקורת פרק הפתיחה":
"מתעלת את הכאב שבחיים לסדרה מצחיקה וקורעת לב"

שתף/י

משחק ג'ים קארי פרנק לנגלה קתרין קינר

קומדיה

ביקורת סדרה ל"ילדותי": ביקורת פרק הפתיחה מאת ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

ציון המבקר

"קארי נפלא"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

באחת מההופעות הטובות ביותר שלו ג'ים קארי חוזר לכבוש אותנו עם הקומדיה הטראגית "ילדותי". הסדרה, שנוצרה על ידי דייב הולשטיין, עם מספר פרקים בבימויו של מישל גונדרי (ששיתף פעולה עם קארי בסרט הקאלט "שמש נצחית בראש צלול") מחזירה את קארי לתפקיד משמעותי ראשון על המסך הקטן מאז 1990 בסדרה "חיים בצבעים" ולאחר שנים שנעלם ממרכז הבמה בהוליווד והלך למקומות יותר ויותר ביזאריים עם הצהרות אקזיסטנציאליסטיות בדבר חוסר המשמעות בקיום האנושי ומשבר נפשי שעבר בעקבות התאבדות חברתו לשעבר. קארי מגלם מעין גרסה של כוכב הילדים פרד רוג'רס ומסייע לסדרה להפוך לתוצר נדיר, יפהפה וקורע לב. כוכב הילדים הוא ג'ף פיקירילו, שבמשך שלושה עשורים הפך לאחד הבדרנים האהובים בתור דמותו "מר פיקלס", מנחה של תכנית טלוויזיה בכיכובן של בובות. מה שמניע אותו הוא המאבק הפנימי בין הצחוק לכאב לאחר מות אחד מבניו (בדומה לטרגדיה שעבר קארי). הסדרה נפתחת בהופעה של פיקירילו אצל קונאן אובריאן בה הוא שר: "אתה יכול להרגיש הכול". הבעיה היא שבניגוד לג'ף, דמותו של מר פיקלס לא באמת יכולה להרגיש הכול מהסיבה הפשוטה, זה לא מוכר. הוא לא יכול להציג דמות עצובה בפני הקהל.

ג'ף נקרע בין הצחוק לדמעות, שבשלב מסוים מומרים לכעס בעיקר לאור העובדה שהוא לא יכול להציג את הצער שלו באופן פומבי ואמונתו שכל דבר טוב צומח ממשהו רע מתחילה לעמוד בספק. כשהוא לא מצליח למצוא סגירת מעגל, הוא נכנס לסערה שמעמידה לו מראה מול הפנים. העולם של מר פיקלס מאיים לבלוע את ג'ף לתוכו. זה הולך ונהיה קיצוני עד לנקודה בה חייו של ג'ף חופפים לתכניתו ויוצאים משליטה. ג'ף מתחיל להבין שהקיום שלו כבר לא שייך לו. הרעיונות האלה מבליטים את ההשפעה של גונדרי על "ילדותי". זה סוג ההשפעה והערות השוליים הקטנות שמעבירים את הרעיון ומחדירים את המסר בעדינות, אבל חדים מספיק כדי למנוע סטייה מוחלטת מהמציאות.

"ילדותי" לא הייתה עובדת אם לא היינו מאמינים שבכל רגע הרגשות שג'ף מחזיק בתוכו עלולים להתפוצץ ואני לא חושבת שיש שחקן אחר מלבד קארי שיכל למכור לנו את זה בצורה כה אמינה. לקארי יש משהו בפנים שמראה באופן אולטימטיבי כיצד הוא חווה את כל הרגשות בו זמנית. הוא נאהב, מפוחד, בודד וכועס. כשג'ף רואה את אשתו לשעבר עם גבר אחר, הוא מתרגז כל כך עד שהוא תולש את הברז מהכיור. האינטנסיביות של הפעולה, שלא לדבר על הדרך בה קארי פשוט נועץ מבט, מפחידה ביותר והופכת את הקרב בנשמתו של מר פיקלס (או שמא על השפיות שלו) למסע ארוך מלא בהימורים וסיכונים אמיתיים. למרות היופי והקסם ב"ילדותי", עדיין לא ברור לפי פרק הפתיחה מה השביל שהסדרה רוצה לפנות אליו. היא יותר מתעסקת בלבנות בסיס טוב לסיפור במקום להתקדם באופן ברור. זה מאוד מעניין לראות איזה כיוון זה ייקח ולאן זה יתפתח, בייחוד בשל הופעתו של קארי שמהווה את הדבק שמחזיק את המסרים של "ילדותי" יחד. זו סדרה שמאמינה באופטימיות למרות הכאב, האמונה שיש איזון של טוב ביקום או לפחות יש משהו טוב בלראות את הטוב שבאנשים, למרות שלעתים זה נראה בלתי אפשרי.

ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י