האיש שלי בפנים: ביקורת עונה 2

A Man on the Insid Series Review

יעל מאורר אליאב על "האיש שלי בפנים: ביקורת עונה 2":
"דרמה-קומית על יחסי משפחה השולחת חצי ביקורת"

שתף/י

משחק טד דנסון מרי אליזבת' אליס סטפני ביאטריז

קומדיה

ביקורת סדרה להאיש שלי בפנים: ביקורת עונה 2 מאת יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

ציון המבקר

"לא מתעלה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.4/10

מדד פופולריות

4.0/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

העונה הראשונה של "האיש שלי בפנים" (A Man on the Inside) מבית היוצר של מייקל שור ("המקום הטוב"), הציגה שילוב מהנה של תעלומה בלשית וסיפור אנושי על החיים בגיל השלישי. העונה השנייה מנסה לייצר מחדש את הקסם, בקריצות לצופי העונה הראשונה, הכוללת הופעות אורח של הדמויות המרכזיות וגם הבלחות של דמויות פחות מרכזיות, בתוספת דרמות משפחתיות חדשות וסיפורי אהבה. עם זאת, נראה שמשהו מהקסם הלך לאיבוד. למרות רגעים נחמדים ומצחיקים וכמה סצנות סאטיריות קולעות, העונה לא מתעלה לרמתה של העונה הראשונה המצוינת. העונה הקודמת התרחשה בבית דיור מוגן שדייריו הססגוניים והמנהלת המסורה שלו דידי (סטפני ביאטריז, "ברוקלין 99") היוו את הלב הפועם שלו. לתוך הקהילה הסגורה הזאת, נכנס צ'רלס ניואנדייק (טד דנסון, "חופשי על הבר"), פרופסור להנדסה שהתאלמן ועדיין באבל על אשתו האהובה, שהופך לחוקר פרטי בזמן הפנסיה. העונה השנייה מתרחשת בקולג' לאומנויות, שגם אליו נכנס צ'רלס כחוקר פרטי. לכאורה, זהו אכן המקום הטבעי שלו, המעבר הזה מאפשר הבעת עמדה נחרצת בשבחי האמנות והספרות. עם זאת, המוקד הרגשי החזק של העונה הראשונה הולך כאן קצת לאיבוד.

התעלומה שבמרכז הסדרה אינה בדיוק מסעירה ולאורך חלק ניכר המוקד הוא אחר לגמרי. אחד המוקדים הרגשיים הוא היחסים המתחדשים בין ג'ולי, מנהלת משרד החקירות (ליילה ריצ'קריק אסטרדה, "דייב") לאמא שלה (קונסטנס מארי, "סלינה") שהייתה בכלא במשך שנים. הבת משתמשת בכישוריה הפליליים של האם למטרותיה, אך אינה מתייחסת אליה כאם. במהלך הסדרה, שתי הנשים יגלו את קשר האם-בת שלהן מחדש. קו העלילה הזה לא בדיוק צולח. גם אפולו, החבר המוזר של האם (ג'ייסון מנזוקאס, "המקום הטוב") נשאר בעיקר קרינג'י. העונה הראשונה עסקה ביחסיו המנוכרים של צ'רלס עם בתו אמילי (מרי אליזבת' אליס), והסיפור על ג'ולי ואמה בעונה הזאת אמור לשקף אותו. בתו של צ'רלס, בעלה (יוג'ין קורדרו) וילדיהם שמתוארים כקריקטורה של בני נוער צעקניים, שמשחקים כל היום במשחקי מחשב תוך זלילת פיצה והתעלמות מהמבוגרים, עדיין בסיפור. התיאור שלהם בסדרה מדגים את אי היכולת שלה לתאר דמויות צעירות מעבר לרמת הסטריאוטיפ. צ'רלס, שהתמודד בעונה הראשונה עם מותה של אשתו האהובה, מוצא כאן בת זוג חדשה: הפרופסורית למוזיקה ההרפתקנית והפרועה, מונה (מרי סטינבורגן,"מה עובר על גילברט"), אשתו בחיים של טד דנסון. הקשר בין צ'רלס המעונב והמרובע למונה הפרועה אמור לייצר רגעים קומיים, אך יש תחושה שהדמות של מונה שטוחה למדי. הליהוק של זוג בחיים האמיתיים לשחק זוג בסדרה נשאר בגדר גימיק.

גם דמויות אחרות בסדרה לא מתעלות מעבר לקריקטורה. הבולט שבהם הוא ה"רשע" המרכזי בסיפור, בראד ויניק (גארי קול, "ויפ") המיליארדר בוגר הקולג' שאמור לתרום לו תרומה ענקית. המיליארדר הלהוט לשמר את נעוריו עובר כל מיני תהליכים רפואיים משונים, המשקפים את שיגעונות הבריאות הנוכחיים כמו הזרקת זרעים של דג סלמון לפנים. הוא נשוי למשפיענית הצעירה ממנו בשנים רבות (ליסה גילרוי, "ברוקלין 99", בתפקיד קומי מצוין), טיפשה חלולה העסוקה רק בסלפיז, אך גם קורבן של הבעל האנוכי והיהיר שלה. ויניק מזלזל במדעי הרוח שלומדים בקולג' ומתעניין רק במדעי המחשב והנדסה, שיספקו לבוגרים מקצועות רווחיים. הסאטירה הזאת היא שיקוף מדויק של המציאות הנוכחית בארצות הברית (וגם בארץ), שבה עוברים מדעי הרוח קיצוצים מסיביים וניצבים מול מספרים מתמעטים מאוד של סטודנטים. "האיש שלי בפנים" אמורה להיות שיר הלל קולג'ים לאמנויות, "גן עדן" למי שאינו יכול או רוצה ללמוד את המקצועות הרווחיים והמבוקשים. אבל הסדרה כמעט ואינה מראה סטודנטים, חוץ מסטודנטית אחת, עוזרת המחקר של צ'רלס, שצריכה לעבוד ב-16 עבודות כדי שתוכל לשלם את שכר הלימוד (מדיסון הו). מעבר לכך, אין כאן כמעט ייצוג לחיי הסטודנטים, חוץ מאשר מנהג שלהם ושל המרצים לזרוק קונפטי מוזהב על מי שאינו מצליח לפתור חידה מסורתית. הפתרון לחידה הזאת קשור כמו רגעים רבים בסדרה, לנושא המשפחה. פרק שלם מוקדש לארוחת חג ההודיה הנערכת בביתו של צ'רלס ו"נחטפת" על ידי מונה ההיפראקטיבית. דווקא בפתרון התעלומה, מופיע מעט מהברק שאפיין את העונה הראשונה, שהייתה רצופה ברפרנסים לספרי ריגול נודעים. מבלי לגלות את פתרון התעלומה, ניתן רק לומר שרוחה של אגתה כריסטי שורה עליו. גם המבנה העלילתי של הסדרה משקף את סיפוריה של כריסטי, עד לגילוי הסופי בפרק האחרון של הסדרה. זה טאץ' נחמד אבל לא מציל את הסדרה מבעיות קצב ומתחושה שהיא רוכבת על הצלחתה של העונה הראשונה, ולא תמיד בהצלחה.

יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י