עולה להתקפה: ביקורת עונה 2''

(Running Point Series Review

ליטן לשינר על "עולה להתקפה: ביקורת עונה 2''":
"עונה שנייה שעושה את בדיוק מה שאנחנו צריכים כרגע כצופים"

שתף/י

משחק קייט הדסון דרו טרוור סקוט מק'ארתור

קומדיה

ביקורת סדרה לעולה להתקפה: ביקורת עונה 2'' מאת ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

ציון המבקר

"פשוטה ונהדרת"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

10/10

מדד פופולריות

4.0/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

יש תחושה כללית שמשהו השתנה בהוליווד בשנים האחרונות. אחרי תקופה שבה סדרות ניסו להתעלות על הסדר הקיים ולהתחרות בסרטים עם תקציבי ענק, שחקני על, תסריטים מורכבים וניסיון להביא את הפרויקט הכי חתרני שיש, נדמה שהתעשייה חוזרת למטרה המקורית שלה: לבדר. העונה השנייה של "עולה להתקפה" (Running Point), הקומדיה שנוצרה על ידי מינדי קלינג ("מינדי") היא הדוגמה הכי טובה לכך וזה פשוט נהדר. "עולה להתקפה" עלתה לנטפליקס בתחילת 2025 כסדרה שאף אחד לא ממש ציפה לה ומהר מאוד הפכה לאחת ההפתעות הנעימות של השנה. איילה גורדון (קייט הדסון) היא בת יחידה בין חבורת אחים במשפחה שמחזיקה בקבוצת NBA בלוס אנג׳לס. לאחר שהאח הבכור נתפס בשימוש בסמים, היא מוצאת את עצמה מקבלת את כיסא המנכ"לית. מהרגע הראשון כולם הניחו שהיא תיכשל ולמעשה ניסו לעשות הכל כדי לסייע לכך. אבל פעם אחר פעם היא מצליחה להוכיח לכולם שטעו ושלמעשה הניסיון והידע שלה הם בדיוק מה שהיה צריך כדי להוביל את הקבוצה הזו לפסגה.

העונה השנייה מתחילה אחרי הפסד כואב בפלייאוף, איילה רוצה להשיג את טבעת האליפות יותר מתמיד אבל במקביל צריכה להתמודד עם האח שיצא מגמילה ומנסה להשיג את הכיסא שלו בחזרה, עם חתונה שהיא בכלל לא בטוחה שרוצה בה ועם מאמן חדש שנרכש כהימור מוחלט. קייט הדסון היא אחת הסיבות שהסדרה הזו עובדת ברמה שהיא עובדת, ולא רק כי היא כוכבת. יש משהו בלראות אותה שוב במרכז הבמה שמרגיש כמו הקלה קטנה. יש לה כימיה עם כל אחת מהדמויות, יש לה קסם ויש לה כריזמה. ג'סטין ת'רו נהדר גם הוא בתור נבל בסדרה שלא ממש צריכה אחד כזה כדי לעבוד. ריי רומנו ("כולם אוהבים את ריימונד") כמאמן הכושל עם הסיפור הטרגי הוא אולי ההפתעה הכי גדולה של העונה הזו, בליהוק מדויק במיוחד. הלב האמיתי של "עולה להתקפה" עדיין מסתובב סביב ברנדה סונג, שמתמודדת העונה עם השאלה - מה קורה כשהחברה הכי טובה שלך היא גם הבוסית שלך? הבעיה שהיא נפתרת מהר מדי. ולא רק היא, נדמה שהקומדיה של נטפליקס לא מרשה לעצמה לשהות באי-נוחות למשך זמן ממושך מדי וזו אולי החולשה הכי גדולה שלה, כשהיא מתקרבת לשאלה גדולה ומעניינת היא בוחרת לסגת. גם במקרה של הזהות המינית של סנדי, אחד האחים, היוצרים מציגים שאלה אמיתית על הומופוביה בספורט מקצועי, אבל אז מוותרים עליה לטובת הבדיחה הבאה.

"עולה להתקפה" היא לא הקומדיה הכי מצחיקה וגם לא הדרמה הכי מפתיעה וזה בדיוק מה שהופך אותה למוצלחת. זה מעין "אמילי בפריז" פוגש את "טד לאסו" ו"יורשים" ועטוף בדרמת כדורסל עם הופעות אורח ורפרנסים שיגרמו למי שיזהו אותם ליהנות אפילו יותר. ברור לכולנו שהכל יסתדר בסוף אבל זה לא החיסרון, זו הנקודה אליה היוצרים מכוונים - הגירוי והקתרזיס שנקבל לא נובעים מההפתעה אלא מהוודאות כי בימים שבהם קשה לדעת איך כמעט כל דבר אחר יסתדר, זה מה שכולנו צריכים.

ליטן לשינר | כתבת קולנוע, טלוויזיה ורכילות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י