סרטה הראשון של הבמאית ססיל טלרמן הוא מוצר קולנועי מבדר שאינו מחדש דבר. משם גם נובעת הבעייתיות שלו. הוא מזכיר יותר מדי שלל סרטי קולנוע אמריקאים ואת הסדרה הקומית שהפכה ללהיט, "סקס והעיר הגדולה". בגלל שהסרט "שלושים פלוס" מזכיר את האייקון הטלוויזיוני הוא עומד בפני אתגר גדול במיוחד - להיות הרבה יותר סקסי, שנון, אינטליגנטי ומצחיק. לצערי, למרות השחקניות המקסימות הוא בקושי עומד במשימה.ייאמר לזכותה של ססיל טלרמן שלא נראה שהיו לה שאיפות גרנדיוזיות בקשר לסרט המדובר. היא בסך הכול רצתה ליצור צ'יק פליק מבדר ומהנה והיא עומדת במשימה אבל המוצר לא מצליח להתרומם מעל הממוצע. אין בו חוכמת חיים נשית אחת שעדיין לא נחשפנו אליה, התסריט רחוק מלהיות מקורי, השחקניות מקסימות אבל כחברות הכי טובות הן לא בדיוק עוברות, מה שלא מפריע למתילד סינייה לגנוב את המסך משתי השחקניות הנוספות (אן פרייו וג'ודית גודרש).
פרסומת
מאחר והסרט מתקדם בשלושה מישורים במקביל ומתאחד רק לשיחות שהבנות מנהלות על כוס קפה או יין, אנחנו בעצם צופים בשלושה סרטים נפרדים שרחוקים מלהיות מספקים. הסיפורים לא מספיקים לצבור עומק ולכן הם נראים יותר כמו אפיזודות טלוויזיוניות מוצלחות ולא כמו סרט קולנוע רציני. מאחר והתסריט חלש, הבימוי המקצועי מחפה עליו. טלרמן יוצרת סרט קצבי שנע במהירות מאפיזודה לאפיזודה בקצב די מסחרר ולא נותנת לנו את הזמן להתעמק בסצנה שחלפה, (כנראה כדי שלא נשים לב לכמה היא רדודה). מה שהופך את החוויה למהירה ועכשווית.כפי שציינתי קודם, מרבית הרגעים המצחיקים והמוצלחים של הסרט שייכים למתילד סינייה המגלמת את ג'ולייט - עורכת דין רווקה ומרירה שכושלת בכול מערכות היחסים שהיא מנהלת עם הגברים סביבה. השחקנית הזו כובשת את המסך בלי שום בעיה בעזרת ההומור החריף והמשחק הגדול מהחיים שלה. לצידה אפשר למצוא את ג'ודית גודרש היפה אך נטולת הכריזמה ואת השחקנית הותיקה אן פרייו בת הארבעים וחמש שנראית תלושה ולא שייכת כלל למה שמתרחש על המסך.
הסרט עוקב אחרי שלוש חברות ילדות: מארי, רופאה מצליחה הנשואה לצייר כושל וחושקת בפלירט מהצד עם במאי של סרטי איכות. פלורנס עובדת במשרד פרסום ונשואה לקבלן אובססיבי לעבודתו וג'ולייט הרווקה המרירה שמערכות היחסים שלה עם גברים הן אסון טבע מהלך על שתיים. כולן אמורות להיות בשנות השלושים פלוס בחייהן ולכן המפיצים של הסרט בארץ החליטו לשנות את השם המקורי של הסרט שהוא הרבה יותר חכם ומתאר בדיוק רב יותר את המהות של הסרט. שלוש הנשים בסרט יעשו הכול כדי למצוא חן בעיני הגברים סביבן ולכן השם המקורי של הסרט הוא "הכול כדי למצוא חן". המפיצים שחשקו בשם מושך קהל בחרו בשם "שלושים פלוס" המסחרי והרחוק מלהיות מדויק, במיוחד כשמסתכלים על פניה המקומטות והעייפות של פרייו.אולי היה עדיף לקרוא לסרט בשמו הזמני מתקופת הצילומים, "35/40" אבל בספק אם זה היה מביא קהל. בכל מקרה בנות, הקשיבו: "שלושים פלוס" הוא סרט חמוד, מבדר ומהנה אבל ראיתן אותו בכל פעם שצפיתן בעלילותיה של שרה ג'סיקה פרקר בעיר הגדולה או בהתלבטויותיה של רנה זלווגר בלונדון הקרירה. אם לא נמאס לכן ועדיין יש לכן את הכוח לטעום מוצר צריכה זהה בארומה צרפתית מחיר הכרטיס בהחלט משתלם.
ובכן, הסרט קליל וחביב, שנינויות רבות לא מצאתי בו, כאן אופציונלי להעברת ערב בנות..
שם:אלונהגיל:2927/11/2005 12:54:45
5/10
סרט חמוד אבל לא יותר מזה. הייתי ממליצה לראות אותו אם לא חבל לכם לשרוף שעתיים סתם.
שם:רבידגיל:3824/11/2005 11:44:21
10/10
ראיתי את הסרט לפני מס' ימים ועד היום הוא מלווה אותי. סרט מקסים, מרגש, מצחיק ועצוב, מציג את המציאות והחיים הנורמליים בצורה עדינה יפה ומצחיקה. שווה מאד ואני אף משתעשעת ברעיון לראותו שוב !!!