נשות הציד: ביקורת עונה ראשונה

The Hunting Wives Series Review

יעל מאורר אליאב על "נשות הציד: ביקורת עונה ראשונה":
"דרמת מתח וסאטירה פוליטית משעשעת ומבעיתה כאחד"

שתף/י

משחק מיילין אקרמן בריטני סנואו ג'יימי ריי ניומן אוון יונגקייט

מתח

ביקורת סדרה לנשות הציד: ביקורת עונה ראשונה מאת יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

ציון המבקר

"משעשעת ומבעיתה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7.5/10

מדד פופולריות

4.1/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"נשות הציד" (The Hunting Wives), המבוססת על ספרה של מיי קוב ששותפה גם להפקת הסדרה, היא שילוב מענג של סדרת מתח וסאטירה חברתית, עם דמויות שכמו נלקחו מסדרת הריאליטי המצליחה "עקרות בית אמיתיות" הסדרה נפתחת במסורת הקומית והדרמטית הידועה של סיפור ה"דג מחוץ למים". כאן זוהי סופי (בריטני סנואו, "פיץ' פרפקט"), ה"צפונית", שמגיעה עם בעלה גרהם (אוון ג'וניגקייט, "בית הסיוטים") מבוסטון ללב הדרום האמריקאי, ארץ דגלי הקונפדרציה, שבה לכל אחד ואחת יש יותר מכלי נשק אחד. סופי פוגשת את מרגו (מאלין אקרמן, "27 שמלות", ומנחת האירוויזיון האחרון), אשתו של ג'ד (דרמוט מלרוני, "קופיקאט"), האיש החזק באזור והבוס של בעלה, שמתכונן לרוץ לתפקיד מושל טקסס. כבר בסצנת המפגש הראשונה בין שתי הנשים, שמתרחשת בשירותי הנשים, המשיכה ביניהן ברורה. מרגו המינית והמוחצנת כובשת את סופי בקסמיה, והופכת אותה ל"ציידת" בכמה מובנים של המילה.

לדרום האמריקאי יש מקום של כבוד בספרות ובתרבות הפופולרית כמייצג את ה"אחר" של האמריקאיות המיינסטרימית. סופרים וסופרות תיארו את החיים בדרום בשילוב אלמנטים גרוטסקיים ומוקצנים במיוחד. גם בקולנוע ובטלוויזיה, מוצג הדרום כמקום מסתורי ודקדנטי. "נשות הציד" מצטרפת למסורת המפוארת הזאת בדרכה הייחודית. היא משלבת סאטירה עוקצנית על הדרום עם עלילה רוויית דם ויצרים. הנשים בסדרה עוסקות בהזרקת בוטוקס, שתיית אלכוהול בכל שעה משעות היממה וציד חזירי בר כשעשוע לשעות הפנאי. ה"מלכה" בחבורת ה"בנות הרעות" האלה, מרגו, שולטת בהן ביד רמה (ואכן הסרט האייקוני "בנות רעות" מוזכר במפורש בסדרה בנקודה מסוימת). היא מסתירה עבר אפל, וזהו דבר המשותף לה ולסופי, החברה החדשה בקליקה שלה. תעלומת הרצח בסדרה חושפת את השחיתות והצביעות בלב האתוס הדרומי, שמציג חזות של אדיקות דתית ושמירה על ערכי משפחה. החל ממרגו ובעלה שעסוקים במשחקי סקס מסוגים שונים ומשונים, וכלה בכומר הצעיר פיט (פול טיל, שנפטר ממחלה והוא בן 35 בלבד בשנת 2024) שאמור לייעץ לבני ובנות הנוער תחת חסותו, אך נראה שהוא עסוק יותר בלפתח פנטזיות מיניות עליהן ואולי אף יותר מכך. הסדרה מתארת עולם דקדנטי בו היחסים בין אם לבנה, אחות ואחיה וגברים ונשותיהם, כולם כוללים סוג של פרוורסיה מסוג כזה או אחר. היא מביאה למסך סצנות נועזות, אפילו בסטנדרטים הנוכחיים של הטלוויזיה האמריקאית.

בתוך כך מעלה הסדרה שאלות על זהות ואוריינטציה מינית, ומציגה גרסאות של גבריות ונשיות לא קונבנציונליות. דמות השריף הקשוח (ברנטון בוקס, "מכושפות"), אינו בדיוק מה שהוא נראה, כפי שמתגלה ביחסיו עם אשתו, קיילי (ג'יימי ריי ניומן, "איסטוויק", ואשתו של גיא נתיב הישראלי זוכה האוסקר). למרות המעטה ה"סליזי" שלה, הסדרה מצליחה לומר משהו על נושאים הרי גורל באמריקה של ימינו. היא עוסקת בהפלות, הגירה, וב "גביע הקדוש" - הזכות לשאת נשק והמשמעות של הקלות הבלתי נתפסת שבה כל אחד יכול לרכוש ולהשתמש בנשק. כמעט כל הדמויות עושות שימוש בזכות הזאת, והתוצאות קטלניות בהתאם. "נשות הציד" אינה מתחסדת או מוסרנית. האבחנה בין דמויות "טובות" ל"רעות" מיטשטשת בה בכל רגע נתון, עד לסוף הפתוח שלה. כסיפור מתח היא אולי פחות משכנעת, אם כי בהחלט מצליחה להשאיר את הצופים מנחשים, לפחות חלק מהזמן. כוחה הוא דווקא במוקצנות הקומית והדרמטית שלה, שמציגה יקום שבו כל דבר יכול לקרות, וכמעט הכל אכן קורה. אולי אין כאן עומק פסיכולוגי בתיאור הדמויות, למרות כמה סצנות פלאשבק שמנסות להסביר את עברן של שתי הגיבורות, אבל בהחלט יש סיפור מעניין שקל להישאב לתוכו. ברגע מסוים לקראת סוף הסדרה, היא אף קורצת לקשר שלה לתכניות הריאליטי כאשר אחת הדמויות מקבלת הצעה לככב בסדרת ריאליטי. הקריצה הזאת לצופים מראה שהסיפור המוגזם והגדול מהחיים הזה הוא, כמו תכניות המציאות, שיקוף של מציאות חברתית ופוליטית. בימים שבהם נשיא ארצות הברית טראמפ מתנהל פעמים רבות ככוכב ריאליטי, "נשות הציד" מתאימה בדיוק לרוח התקופה.

יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י