תיקון מידות: ביקורת מיני סדרה''

Wayward Series Review

לירון רחל ארז על "תיקון מידות: ביקורת מיני סדרה''":
"לא מתקן דבר, אבל בהחלט מעביר את הזמן"

שתף/י

משחק מיי מרטין אליביה אלין לינד טוני קולט שרה גאדון

מתח

ביקורת סדרה לתיקון מידות: ביקורת מיני סדרה'' מאת לירון רחל ארז | כתבת קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"מעוררת מחשבה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7/10

מדד פופולריות

4.2/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הסדרה החדשה של נטפליקס "תיקון מידות" (Wayward) נוצרה ע״י הקומיקאי.ת הא־בינארי.ת מיי מרטין, והיא מותחן פסיכולוגי מתעתע שמתרחש באקדמיה מוקפדת לנערים בעייתיים שבמרכזו מתנהלת כת, אבל השאלה הגדולה היא לא מי יצליח להימלט - אלא האם גם אנחנו נישאב פנימה עד סוף שמונת הפרקים. מרטין מזוהה עם יצירה אישית שנוגעת בהתמכרויות, טראומות ילדות ויחסים משפחתיים מורכבים. הפריצה הגדולה הגיעה עם "מיי וג׳ורג'" - סדרה חצי אוטוביוגרפית נוגעת ללב ששילבה הומור חד עם פגיעות חשופה. ב"תיקון מידות" אותם אזורים רגישים זוכים לעיבוד חדש בתוך מסגרת אפלה ומטרידה. הכל מתחיל בבריחה של אחד הנערים מהמוסד - אירוע שמערער את הסדר ומצית חקירה שמטלטלת את העיירה הקטנה בוורמונט. לעיירה מגיע השוטר החדש אלכס דמפסי (מיי מרטין) עם אשתו ההרה לורה (שרה גאדון), בתקווה לפתוח דף נקי. הקשר של לורה למקום - היא עצמה למדה באקדמיה - חושף בפני אלכס עד כמה הקהילה המקומית סובבת סביב המקום המסתורי לנערים בעייתיים. את המתחם מנהלת אוולין ווייד (טוני קולט), דמות כריזמטית שחזותה הנעימה מסתירה קשיחות אכזרית. אל תוך החומות נשאבות גם שתי חברות צעירות, ליילה (אליביה אלין לינד) ואבי (סידני טופליף), שמגלות במהרה שהדרך החוצה מורכבת בהרבה משהן תיארו לעצמן.

שלושת קווי העלילה – של ליילה ואבי, של הזוג הצעיר אלכס ולורה, ושל אוולין - לא מתקיימים בנפרד אלא נשזרים זה בזה. הם יוצרים מארג בין-דורי שבו קולות של נערות מתבגרות, מבוגרים צעירים ודמות סמכותית אחת קשוחה מתכתבים זה עם זה. המבנה הזה מדגיש את הנושא המרכזי שהסדרה חוקרת: יחסי הורים וילדים, הטראומות שאנחנו סוחבים מהבית והאם באמת אפשר להיחלץ מהן או שאנחנו נידונים לשחזר אותן שוב ושוב. אחד הדברים המרתקים ב"תיקון מידות" הוא טשטוש הגבולות המוסריים. מצד אחד, הנערים באמת מתנהגים באלימות ולעיתים אף מסכנים את עצמם ואת סביבתם - וברגע שנותנים להם חופש, האנרכיה פורצת במלוא העוצמה. מצד שני, המסגרת שבה הם חיים אינה בית ספר אלא כלא בתחפושת - מרחב שלא מאפשר ביטוי אישי אלא מייצר עוד ועוד אלימות. פרק בסגנון "משחקי הרעב" ממחיש זאת באופן קיצוני: הנערים נשלחים למסע הישרדות, והמאבק על פסגת ההר חושף את הדחפים האכזריים שהטמיע בהם הבית. שם מתחדדת השאלה: האם מקומם של הנערים במוסד סגור ומעניש, או שמא בחברה שמנסה לשקם, להבין ולפרק את השרשרת הבין דורית של טראומה?

שתי שחקניות שבולטות במיוחד בסדרה הן טוני קולט ושרה גאדון. קולט, מהשחקניות האוסטרליות המזוהות ביותר, כבר ביססה מערכת יחסים פורה עם נטפליקס בסדרות כמו "לא ייאמן" ו"אני אף אחת". במקביל היא מנהלת קריירה קולנועית ענפה, עם תפקידים בלתי נשכחים ב"תורשתי", "חתונתה של מיוריאל" וב"מיס סאנשיין הקטנה". גאדון, השחקנית הקנדית שמגלמת את לורה, מוכרת בעיקר משיתופי הפעולה הארוכים שלה עם דיוויד קרוננברג ובנו ברנדון ("אנטי ויראלי"), וגם מהופעתה במיני-סדרה ״לטענת גרייס״, המבוססת על ספרה של מרגרט אטווד. שתיהן מביאות למסך נוכחות אחרת לגמרי - קולט עם כריזמה דורסנית שמחזיקה את הסדרה ביד רמה, וגאדון עם עדינות מורכבת שמטעינה את הסיפור הרגשי בממד נוסף. בסופו של דבר, הן מתפקדות כדמויות מראה זו לזו - שתי נשים שחייהן נשזרים במוסד - האחת כסמכות כוחנית והשנייה כמי שמנסה להתרחק ממנו, אך שתיהן מגלמות צדדים שונים של אותו סיפור על טראומה ומאבק לשליטה. הפרק האחרון של "תיקון מידות" מותיר סוף פתוח - כזה שמוביל למקום לא נוח, אך לא בהכרח מחייב עונה נוספת. בנטפליקס כבר היינו עדים למצבים שבהם סדרה מוגבלת המשיכה לעונה שנייה, כמו במקרה של "התבגרות", אך זה קרה בעיקר בזכות הצלחה יוצאת דופן ופרסים. במקרה של הסדרה הנוכחית לא נראה שזה הכיוון, והיא כנראה תישאר סיפור חד-פעמי. לא מדובר בסדרה מהפכנית בז’אנר המותחנים הפסיכולוגיים, ובכל זאת היא מצליחה להחזיק את הצופה בזכות שילוב בין דמויות כובשות, משחק מצוין ומבנה עלילתי שמאתגר את הגבולות המוסריים ומציף שאלות לא פשוטות. גם אם היא לא תהפוך ללהיט המדובר הבא של נטפליקס, זוהי סדרה אפלה, מהנה ומעוררת מחשבה.

לירון רחל ארז | כתבת קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י