המתים המהלכים: עונה 5, פרק 4

The Walkind Dead Series Review

ישראל גת על "המתים המהלכים: עונה 5, פרק 4":
"פרק משמים שלא נראה שקידם את המשך העלילה"

שתף/י

משחק אנדרו לינקולן נורמן רידוס סטיב יון לורה כהן

אימה

ביקורת סדרה להמתים המהלכים: עונה 5, פרק 4 מאת ישראל גת | מבקר טלוויזיה

ציון המבקר

"התרגלנו ליותר"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.6/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הרשו לי לרגע להשתמש בפראפרזה מדבריה של בת' ולומר ליוצרי ה"מתים": "אם אתם מרגישים כל כך בטוחים עד כדי שאתם יכולים ליצור פרק שישעמם אותנו, אתם ברי מזל" מי שצפה בפרק הזה בטוח לא הרגיש כל כך בר מזל. זה היה הפרק החלש ביותר של העונה, בהפרש עצום, אני אעז ואומר שבעיני זה היה אחד הפרקים החלשים של כל הסדרה.אין לי שום התנגדות לזה שהסדרה תתמקד מדי פעם פרק שלם בדמות אחת, אין לי גם שום דבר נגד בת', הקטעים שהיו לה עם דאריל בעונה הקודמת היו טובים ותרמו להתפתחות של העלילה ושל צמיחת הדמויות של שניהם. אבל, באמת, מה היה הפרק הזה? בפעם ראשונה אולי מאז שאני צופה ב"מתים" שהרגשתי כזו אפאתיה כלפי דמות שאמורה להיות אחת מהמרכזיות שעוד נותרו לנו.

ברור לגמרי שהנבלים העיקריים שקבוצת הניצולים שלנו צריכה להתמודד איתם, הם כל החולירות ששרדו בעולם שיצאו עכשיו מחוריהם. אלא שבימים כתיקונם, הם היו לא יותר מאשר ברגים במערכת גדולה בהרבה, ועכשיו, לאחר האסון שהכה באנושות, הם יכולים להשליט את האופי והדחפים הסאדיסטיים והאנטי אנושיים שלהם על האומללים ששרדו בקרבתם ואיתרע מזלם להיות קצת פחות חזקים. בכל זאת, גם הנבלים המרושעים יותר ב"מתים" היו לכל הפחות דמויות מעניינות עד עכשיו. השוטרת דון, השוטר גורמן והדוקטור שמנהלים את ביה"ח גריידי ממוריאל באטלנטה לא מתאימים אפילו לקטגוריה של מעניינים, בקושי כנבלים אפשר לסווג אותם. מלבד סצינה של הטרדה מינית מבחילה שתגרום לי מעכשיו לחשוב אחרת על כל סוכריה על מקל שבה אני אתקל ועוד סצינה אחת של בריחה תחת מטר סמלי של זומבים, לפרק הזה לא היה ממש מה לדווח.מה שכן, היו בפרק הזה גם כמה חורי עלילה בולטים, וגם כמה נקודות למחקר סוציולוגי על הנפש האמריקאית. החורים בעלילה שאני אזכיר ברפרוף הם: א. עניין הסיורים שיוצאים מבית החולים – איך זה קורה אם חצר בית החולים שורצת בזומבים עד כדי כך שאף אחד לא מעלה על דעתו לברוח מתחת לאגודלה של דון? ב. עניין הרופא שמעדיף להרוג רופא אחר רק כדי להישאר "הבן המועדף" – זה עקום מבחינה הגיונית ולא השתכנעתי. ג. אטלנטה ה"מופצצת" לא בדיוק נראתה כמו עיר חרבה, אולי מחלקת האנימציה הממוחשבת ב AMC היתה בהפסקת צהריים. ד. המרחקים – איך יתכן שאחרי כל המסעות שלהם לאורך 4 עונות ומי יודע כמה חודשים קבוצת הניצולים שלנו עדיין נמצאת ברדיוס כל כך קטן מאטלנטה שיגרם לבת' להיחטף על ידי סיור שגרתי מקרי ולהיות מובאת בכזו קלות בחזרה לביה"ח?

האנקדוטות החברתיות שהצלחתי לשים לב אליהן בזמן שפיהקתי מול הפרק: שמתם לב שבכל סרט או סדרה אמריקאית, דיקטטורה מיד מקבלת ציביון של סוציאליזם/קומוניזם? הגיבור היחיד שנדרש לקרבן שנעשה למען "טובת הכלל" (The greater good – זה מושג שמפחיד פחד מוות את האמריקאים, מי מכם קרא פעם את סדרת הארי פוטר, יודע על מה אני מדבר). מצד שני דון שאומרת לבת' "אני מספקת לך אוכל, בגדים ומקלט, מתי אלה היו אי פעם חינם?" יחי הקפיטליזם האמריקאי, אפילו צרכי בסיס להישרדות דורשים מחיר.ואז הגיע סיום הפרק ונטע בנו תקוה שהפרק הזה באמת יהיה מעידה חד פעמית עם קארול שמגולגלת על מיטת בית חולים לתוך אחד החדרים. אה, ועוד דבר, כל פרק שבו בת' מופיעה ומצליחים לגרום לה לא לשיר מעורר בי תקווה ליום המחר.

ישראל גת | מבקר טלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י