"תשע מלכות" סובל מהשוואה בלתי נמנעת לסרטיו של הבמאי/מחזאי דיוויד מאמט. המדובר בסרט "עוקץ", בו ברור לצופה שמדובר בתרמית המבוצעת - בראש ובראשונה - כלפיו, ואשר עליו לנסות ולחשוף את פשרה טרם יתקרב הסרט לסיומו.אבל, שלא כבסרטיו של דיוויד מאמט, סובל "תשע מלכות" מיובש קיצוני. הדמויות הנן חד ממדיות ולא מורכבות, והדיאלוגים ביניהן לא מגיעות לקרסולי העניין שמעוררים הדיאלוגים המושחזים והחדים כתער שבונה מאמט.
פרסומת
בקליפת האגוז, אציין שהסרט עוסק בזוג נוכלים, חואן הטירון ומרקוס המקצוען קר המזג. מרקוס פורס על חואן את חסותו ומלמד אותו, במהלך יומיים, את רזי ה"מקצוע", תוך שהם נחשפים להזדמנות להונות מיליונר, על ידי מכירת זיוף של סט בולים יקר, המכונה "תשע המלכות", לאותו מיליונר.העלילה של הסרט מעניינת כשלעצמה. גם שפע הסיטואציות הנפרש לעיני הצופה במהלך רצף האירועים מעניין למדיי, והעלילה שומרת על עניין לכל אורכה. הבעיה האקוטית של הסרט הנה, שהצופה אינו נקשר לאף אחת מהדמויות, ומאחר ונוצר ניכור בין הצופה לבין הדמויות, הוא לעיתים צופה בחוסר עניין במסך - לא בשל חוסר עניין עלילתי, אלא דווקא בשל חוסר עניין לגבי הדמויות עצמן - דבר, שהנו בעוכריו של הסרט. זאת ועוד, הסרט סובל גם מחוסר היגיון בסיסי בתסריטו. הסוף המפתיע מביא את הצופה לגלגל את התרחישים העלילתיים אחורנית, והצופה מגלה חורים מהותיים בעלילה, וחוסר היגיון בסיסי במצרף הכולל.
ועם כל אשר אמרתי לעיל, מדובר בסרט לא רע. מי שהסגנון המינימליסטי והיבש של הסרט לא ידכא אותו, עשוי לקבל סרט עלילתי מעניין, עם תפניות מפתיעות. השאלה הנה רק אם כדאי לראות את הסרט בקולנוע, או שעדיף לחכות ולצפות בו במסך הקטן. זו כבר, כידוע, שאלה של עדיפות.לסיכום: עלילה וסיטואציות מעניינים הנופלים קורבן לבימוי יבש. 6 בסולם יגאל.