הבמאי ז'אק אודיאר איש הקולנוע המוכשר שמאחורי מותחנים מעולים כגון : "ליבי החסיר פעימה", "על שפתיי" וה"נביא", דרמת כלא זוכת פסטיבל קאן, אשר דיברה על המגוון הדתי בחברה הצרפתית המודרנית. היום, ארבע שנים אחרי הוא שוב מתעסק בקשיי החברה הפרנקופילית ביצירה שללא טיפול נכון היתה הופכת למישמש של דרמה קרירה ורומנטיקה דביקה, אולם התייחסותו המיוחדת של הבמאי הצרפתי לנושאים אלו הובילה לסרט שמצליח לרגש, לזעזע ואפילו להפתיע.הסרט פותח בהצגת מצבם הנורא של עלי, מתאגרף חסר בית ובנו בן החמש, בנסיעת רכבת בה הם מסתפקים בשאריות של אחרים כארוחת צהריים. שניהם עוברים לגור עם אחותו הקופאית של עלי בעיר תיירות לאורך הריביירה הצרפתית. אודיאר מדגיש את המצוקה הקיצונית של מעמד הפועלים הצרפתי בכך שהוא לא רק נמנע מלהציג את יופיו של המקום האקזוטי מלבד לעתים רחוקות, אלא גם הוא מתאר את חיי היומיום של הדמויות ומקום מגוריהם כעלובים. לאחר שמשיג עבודה בתור באונסר במועדון לילה, פוגש עלי בסטפני, מאלפת לווייתנים בפארק מים מקומי וטיזרית מומחית, שבעוד שתי סצינות תאבד את שתי רגילה במופע שיוצא מכלל שליטה. מנקודה זו הסרט מתחלק בין עולמה של סטפני וההתמודדות עם נכותה ובין עולמו הסבוך של עלי אשר נקרע בין מחויבותו לילד, שלא ברור אם בכלל רצה בו, ובין הצורך להתקיים ולספק את צרכיו.
פרסומת
במרכזו של הסרט מתחולל סיפור אהבה אבל לא באופן הקלסי לו אנו רגילים. האהבה בסרט מוצגת כפי מה שהיא בפשטותה ולא ככוח מציל, כפי שהקולנוע נוטה להאדיר אותה. אהבתה של סטפני אל עלי לא הופכת אותו לאדם טוב יותר ואהבתו אליה לא ממלאת את חייה במשמעות מיוחדת. גישתו הלא מתנשאת של אודיאר לאהבה מאפשרת לו לנצל את הרגש בכדי לשלב בין שני העולמות השונים אל תוך מערבולת אחת עוצמתית וסוחפת אליה, בניגוד לפנטזיות ההוליוודיות, כולם יכולים להציב את עצמן בנעלי הדמויות.זהו הסרט השני השנה, לאחר "מפגשים" בכיכובה של אלן האנט, אשר מציג מיניות בקרב בעלי מוגבלות. לעומת "מפגשים"' שהציג מיניות באופן מרוחק וראליסטי, אודיאר חודר פנימה אל תוך האקט ולא חושש לבחון את התשוקה באירועים שהופכים למרכיב משמעותי בבנייה המלודרמתית של מערכת היחסים. יתר על כן, הבמאי הצרפתי מנטרל את תחושת הפטרנליסטיות והרחמים שאפשר לייחס בקלות, כפי שנעשה ב"מפגשים", לאחת הדמויות על ידי כך שלא ברור לנו מי עושה למי טובה, אם בכלל. האם זה עלי שלא פוסל את סטפני על נכותה לאחר שזו מתלוננת על מראה הדוחה? או אולי זו סטפני שנענית לקריאותיו המיניות החייתיות של המתאגרף?
השחקנית זוכת פרס האוסקר, מריון קוטיאר ("החיים בורוד", "חצות בפאריז", "עלייתו של האביר האפל") חוזרת למקורותיה הצרפתיים ומוכיחה מחדש מדוע היא הכוכבת הגדולה של ארץ המשושה עם הופעה נועזת וחושנית בתור סטפני, שהיותה דמות מופנמת הופכת את מטלת המשחק לאתגר בו עומדת קוטיאר בהצלחה. לצידה עומד מתיאס שונארטס בתור עלי המתאגרף. השחקן הבלגי מעביר היטב את הקונפליקטים בהם ניצב עלי וזוכה בסימפתיה מצד הקהל, אולי בגלל שהוא מגלם את הדמות האנושית ביותר בסרט אשר שטעה ללא הפסקה, נכנעת ליציריה ולבסוף גם מתבגרת."חלודה ועצם" מדבר על אותם נושאים שגרתיים של אהבה, מצוקה ובדידות, אולם בחירתו של אודיאר להציגם באמצעות הצורך של הדמויות אחד בשנייה בתהליכי השיקום הפנימיים והפיזיים שהם עוברים, תוך כדי הדהוד בלתי פוסק של הקושי הכלכלי והמוסרי של מעמד הביניים הצרפתי, הופך את הסרט לעצמתי ולא שגרתי כלל.
סרט עוכר שלווה ומטלטל. ז''אק אודיאר בהחלט לא מביים סרטי פופקורן ובוחר סרטים שלא מניחים לצופיהם. מריון קוטיאר היפהפייה בתפקיד חייה. בהחלט לא לבעלי לב חלש!
שם:anipoגיל:4604/08/2018 11:08:16
8/10
חזק מאוד. ההתחלה מתנהלת טיפה בעצלתיים אבל אחרי זמן קצר העלילה מתרוממת. עלי הוא בחור צעיר ותפרן שנוסע עם בנו הקטן לגור אצל אחותו. הוא מחפש להתניע את חייו ולמצוא עבודה. הוא מתחיל לעבוד כמאבטח ובזכות זה הוא מכיר במועדון בו עובד את סטפני, מאלפת דולפינים שעובדת בדולפינריום.רוצה הגורל ובעקבות תאונה עולמה של סטפני מתהפך והיא כבר לא תחזור להיות אותה אישה שהיתה. למרות זאת, עלי וסטפני מנהלים קשר רומנטי , אלא ששניהם לא רואים עין בעין את מערכת היחסים ביניהם. סטפני היא אישה של גבר אחד ועלי רוצה מערכת יחסים פתוחה. אחרי שהמשכורת לא מספיקה, עלי מתחבר לאיש מפוקפק שמארגן קרבות רחוב ודרך זה הוא מרוויח עוד כסף.האירועים הטראגיים סביבו ממשיכים כאשר הקרובים לו ביותר הם הקורבנות.המסר הוא שגם אחרי שאנו עוברים אירועים קשים בחיים ואנחנו מצליחים להמשיך הלאה, הצלקות ממשיכות איתנו.